תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה רכ״בTeshuvot Maharam, Cremona Edition 222
א׳ואשר שאלת על יהודי שיש לו עול גדול מן השר ומהלואות וממסים ונכנס לעיר תחלה לדעת כן שנתפשר בפני עצמו עם השר בכך וכך שלא להשתתף עם הקהל אם מדעת הקהל נחלק מהם הרשות בידו אבל בלא דעת הקהל אינו רשאי להפרד מהם שלא לישא בעול עמהם אחרי שמנהג העיר כך הוא להיות כל היהודים שותפין במס רשאין בני העיר להטיע על קיצתם ולאו כל כמיניה של השר להפרידם זה מזה לשנות מנהג שהנהיג ליהודים שבעירו ולאו היינו דינא דמלכותא אלא גזילה דמלכותא כמוכס שאין לו קצבה. ואף על גב דאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמג) האי דמי בלילא דשדו בי קיסר אאבולי ואאסטרטיגי ואמר רבי ניתבו פלגא אאבולי ופלגא אאסטרטיגי. ואף על גב דמעיקרא אאבולי יהבי ואאסטרטיגי לא סיועי בעלמא הוו מסייעי בהדייהו. ומשום דמלכא אמר אאבולי ואאסטרטיגי אזלינן בתר דיבורא דמלכא. הני מילי שהמלך אמר כך מעצמו בלא בקשת אבולי. אבל בנדון זה שעל ידי בקשתו שבקש מן השר להפרידו מן היהודים ורוצה להפרידו לאו כל כמיניה ומה שהוא אומר שאינו שוה לו למיתפס חבלא בתרי רישי לתת בפני עצמו ולחזור ולתן עם הקהל הלא הוא יכול לילך אל השר ולומר לו אדוני אין זה דיננו להפרד זה מזה ולא לשא בעול כי אם יחדיו. וכל היהודים שבמלכות מריבים אתי בזה אין רצוני עוד לתת בפני עצמי אלא עם שאר חבירי. ובדברים הללו ראוי להחמיר אף בלא ראיה מן התלמוד שאם היה כל אחד יכול להפרד מחבירו כמה פעמים בא לידי תקלה גדולה ח"ו ואנו טעמא דפרושים ניקו ונפרוש. ושלום מאיר בר ברוך:
1