תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה רל״גTeshuvot Maharam, Cremona Edition 233
א׳לקראת צמא יפוצו מעייניך. נבעו מצפוניך הלא לאמונה פקחת עיניך. נתייקרת חן וחן יקרו פנינך. מבין שורותיך יצהירו אורו עיני במכתב ההולך מאת פניך. האהוב הנחמד. אשר שאלת על הגויה שנכנסה למרתף להביא שכר מן החבית וטעתה ומשכ' מן החבית של חומץ יין ולא נודע שהיה חומץ של יין עד לאחר שהחזירה הברזא. ודימיתו לההיא עובדא דהוה בבירם בגוי דהוה סליק בדיקלא ובהדי דקא נחית נגע ברישא בחמרא. לפי ר"ת דלא גריש ברישא דלוליבא משום דסבירא ליה דמגע עע"ז על ידי דבר אחר שלא בכוונה שרי אפילו בשתייה. ומנטל את החבית וזרקו לבור בחמתו דקאזיל מיניה דשריא אפילו בשתייה. לא דמי דהכא אפילו לר"ת יש לאסור. דהא כשהוציאה הברזא. וכשהחזירתה אי אפשר שלא נגעה בידה בקילוח היוצא. והוה ליה מגע עע"ז בידו שלא בכוונה ואסור אפילו היכא דסביר שהוא שכר כדאשכחנא בעובדא דר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי דפריך והא קא נגע בנטלא ופי' ר"ת ומסתמא נגע ביין שבנטלא. אלא אפילו למאן דאמר דמסבר סבר ההוא עע"ז שכר הוא אסיר כי נגע עע"ז בידו. אמנם אם החומץ חזק הוא כל כך כמו חלא שכששופכין ממנו מעט על גבי קרקע מרתיח הא ודאי חומץ גמור הוא ולא מתסר במגע עע"ז. ובפחות מכאן איני יודע לתת לו גבול מתי יקרא חומץ אלא כשהוא מרתיח על גבי קרקע.
1