תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה רמ״הTeshuvot Maharam, Cremona Edition 245
א׳אשר שאל אדוני על ראובן שטען על שמעון ולא היו לו עדים יהודים אלא גוים. ואמר שמעון נאמן עלי אותו גוי וקנו מידו. וכשהרגיש שהיה מטה דבריו וקבל שוחד חזר בו שמעון. ודאי כן הוא כמו שכתב האלפסי. דאם קבל עליו קרוב או פסול כבי תרי ואפילו לעדות וקנו מיניה לא מצי הדר ביה כדאמרינן פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מב) ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל היכא דאמרת לא פרענא. דאפילו פרעיה באפי תלתא מהימן מלוה לומר לא פרענא. ודקשיא למר שאני התם דאתני מעיקרא בשעת מתן מעות לאו כלום היא ופטומי מילי בעלמא הוא. לדבריך אדתמהת להאי גיסא תמה לאידך גיסא. לדברינו רבינו האלפס שדימה אותם זה לזה. מאי איריא בקניין אפי' בלא קניין נמי דהא ההיא דפרק שבועת הדיינין בלא קניין איירי. דהא לא הוזכר שם קניין בכל ההיא שמעתתא. אלא ודאי הכי מייתי ראיה כי היכי דהתם היכא דאתני מעיקרא מהני תנאיה להימוניה כבי תרי ואפילו בלא קניין. הכי נמי מהני על ידי קניין אפילו בלאחר זמן כדאשכחנא גבי ערב דבשעת מתן מעות משתעבד בלא קניין ולאחר מתן מעות אין משתעבד בלא קניין אלא בקניין וכמו שפירש רבינו אלפס כך פירש רבינו משה אבן מיימון ז"צל וזה לשונו. מי שקיבל עליו קרוב או פסול אפילו אחד מן הפסולים מומחה לו לדין בין שקבל לו על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהוא טוען על פיהם בין שקבל שיתן כל מה שיטעון עליו בעדות זה הפסול או בדינו אם קנו מידו של זה אינו יכול לחזור בו. ואם לא קנו מידי יש לו לחזור בו עד שיגמור הדין עד כאן לשונו:
1