תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה רפ״בTeshuvot Maharam, Cremona Edition 282
א׳ואשר שאלת על שנים שבררו להם אחד ביניהם וא"ל דיינת לן דין תורה והלך הדיין לעירו. וכתב להם עסק דינו. ושלח להם על ידי אדם אחד והשליח קראו באזניהם אי מהני האי פסק דין לפי שנראה לך שזה אינו דין תורה. שהדיין יש לי לישב ובעלי דינין בעמידה לפניו. ולומר להם איש פלו' אתה זכאי. איש פלו' אתה חייב. כבר הוכחתי לעיל דישיבת הדיינים אינה מעכבת. כדמשמע בירושלמי ר"פ ד' מיתות. וממנו הוכיח ריצב"א דה"ה עדים שהעידו מיושב עדותן עדות בדיעבד. דמחד קרא נפקי עדים בעמידה ודיינים בישיבה. וה"נ עמידת בעלי דינין אינה מעכבת. דכל אלו ליתנהו אלא מצות בעלמא. וכ"ש היכא שקבלוהו עליהם. אף על פי שמן התורה אינו כשר. דאין להקפיד אם דן אותם שלא כסדר הזה שכתבנו אטו דאינו דין מה לי בעל פה. מה לי בכתבו. הרי הניחו הדבר לגמרי עליו. ובלבד שלא יטעה בגוף הדין דהכי משמע דיינת לן דין תורה שלא יחייב ושלא יזכה אחד מהם שלא כדין:
1