תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה רצ״אTeshuvot Maharam, Cremona Edition 291
א׳ברכניכם בשם ה'. ועל טוב יזכר שמכם. אם כן איפוא כמו שכתב מעבר הלז שהבעל רגיל להכות את אשתו. והיא בקשה ממנו שלא להכותה. ועוד לא רצה להבטיחה שלא להכותה עוד ולא קיבל. ואמר שוב בבית הכנסת שקבלה עבור מזונותיה עליו או שיבטיחנה שלא להכותה עוד ולא רצה לקבל. דבר פשוט שצריך לשלם כל מה שלוותה ואכלה שלא רצה לכנע לבבו אפי' בדבור לומ' לא אעשה עוד מחשבתו נכרת מתוך מעשיו שהיה חפץ להכותה. כיון שעבר ושנה ושילש בזדון. ונעשה לו כהתר שלא רצה לנהוג עמה דרך כבוד ולא כמשפט הבנות הכבודות וקיימא לן והיא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו. לחיים ניתנה ולא לצער. כל שכן שלא להכותה דקעבר על לאו דלא יוסיף. פן יוסיף דלא גרע מאחר ואדרבה ק"ו הוא. ומה אחר שאינו מצווה עליו לכבדו מצווה הוא על הכאתו. אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה אינו דין שיהא מצוה שלא להכותה. ואדרבה חייב לכבדה יותר מגופו כדאיתא בפרק אילו הן הנשרפין. (דף עז) ואף המזיק אשתו בתשמיש המטה אמר בפרק המניח (בבא קמא דף לב) דחייב. כ"ש דאין לו להכותה. ועוד בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סג) דקא דחיק תלמודא למצוא תקנה לאשה רעה ולא מישתמיט ולימא ליסרה בשוטים. ועוד מספר כתובתה נלמוד שיקבל עליו לכבדה. ואנא אפלח ואוקיר וכו'. לכבוד ניתנה ולא לבזיון. ואין זה דרך בני עמינו להכות נשותיהן כמנהג א"ה. חלילה לכל בני ברית מעשות כדבר הזה. ואם היה בא לפנינו דין זה שאשה קובלת על בעלה שמכה אותה היינו מחמירין עליו מאילו היה מכה את אחר. ומטעמא דפרישנא. ובפחות מזה כתב רב פלטאי גאון ז"ל שיוצא ויתן כתובה. וזה לשונו. והיכא דארגילו קטטה אם היא מרגלת. כמורדת דמיא ואין לה כלום: ואם הוא מרגיל יש לה כל כתובתה. ואם מרגילין בני הבית כגון חמותו ובת חמותה יש עליו מן הדין להוציאה למקום אחר אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ואם אין מוציאה מגרשה ונותן לה כתובתה. וכן הלכה וכן מנהג עכ"ל:
1