תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה שט״וTeshuvot Maharam, Cremona Edition 315
א׳על ראובן ושמעון חתנו שהיה להם בית בשותפות והשכיר ראובן לשמעון חתנו חצי הבית בדבר קצוב לשנה כל ימי חייו של שמעון. ושוב רצה ראובן למכור חלקו וירדו לדין ונפסק דין זה על פיך שראובן לא היה יכול למוכרו. ועתה רוצה שמעון למכור חלקו לאחר. וגם אותו כח שהיה לו בחלק ראובן חמיו. ועתה טוען ראובן אדעתא דהכי השכרתי לך חצי ביתי בדמים מועטים כדי שתהנה בו אתה וביתך ולא שתמכרנו לאחר. תשובה. נראה לי דלא שייך אומדנא דדעתא בהא כלל דלימא לא אקנאי לך אלא אדעתא שתהנה אתה וכו'. דהא כי מזבן ליה נמי לאחריני איתהני מה לי הן מה לי דמי הן. ועוד מכיון דזכה שמעון במתנה שכמה שנים דר בו על ידי כח המתנה תו לא פקעה על ידי שום אומדנא דאתיא בתו. הכי ולא דמיא לההיא דסוף פ' נערה (כתובות דף נד) דהתם אדעתא למשקל איהי כתובה מממונו ומיפק עם מה שעליה לא אקני לה. ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מי נימא אדעתא דהכי לא קנאו שמעון. אלא כמו שפירש ר"י בסוף פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף קי) אהא דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא בנפלה מן הארוסין מיירי. דאי מן הנשואין ודאי מקדשה נפשה בכל עניין דמשום מלתא דאתיא בתר מיתת בעלה לא מסקא אדעתה להימנע מלהיות נשואה אלא מן הארוסין פריך דבקדושין אין לך טובה. משום הכי פריך דבאומדנא כל דהו נימא דעתה הוי שיבטלו. ועוד הקשה שם ר"י אלא מעתה אדם שקנה דבר מחבירו ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה. ותירץ דהתם לאו בדעתא דלוקח לחודיה תליא מילתא אלא בדעתא דמוכר נמי ומוכר לא מקני ליה אדעתא דהכי. הלכך לא שייכא שום אומדן דעת בכי האי גוונא במכר. וכן במתנה נמי תליא בדעתא דתרוייהו. אי לאו דעבד ליה ניח נפשיה לא יהיב ליה הלכך לא תליא בדעתא דנותן לחודיה אלא אף בדעת המקבל מתנה. ובלב מקבל לא היה תנאי. הלכך אף על גב דמתה בתו לא פקע בהא כח המתנה כלל כלל.. אפילו אם לא היו לו בנים ממנה מכיון דאיחתנו בהדי הדדי תו ליכא אומדן דעתא לאפקועי המתנה בשום דבר. הלכך בכל עניין אקני ליה. ויש כח ביד שמעון למכרו וליתן לאחרים ולעשות בה במתנתו כל מה שירצה. ושלום מאיר בר ברוך:
1