תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה ל״טTeshuvot Maharam, Cremona Edition 39
א׳ואשר שאלתם על מבוי שנשתתפו ואחר זמן נשברה קורה אם יכולין בני החצירות לטלטל בחצירותיהן מן הבתים ומן חצר לחצר או אמרי' שביטל העירוב או לא. נראה כי אותו חצר שהעירוב מונח בו והחצירות הפתוחין לה מותרות. דהא קיימא לן כר' יוחנן דאמר בפרק הדר (עירובין דף עב) נהגו העם כר' מאיר מיהו לכתחלה אורויי אורינן כרבנן דאמרי סומכין על שיתוף במקום עירוב אבל אותם חצירות שאינם פתוחות לאות' חצרות אסורות דליתי' לעירובייהו גבייהו ולא מצי לאיתויי העירב במבוי כיון שנשברה הקורה הילכך אותה חצר שהעירוב מונח בה והחצירות שעומדים באותה שורה הפתוחות זו לזו וזו לזו כולן מותרות. ואותן שאינן פתוחות זו לזו כגון העומדת בשורה אחרת או אפילו העומדות באותה שורה ואין להם פתח או חלון לחצר שבצידה אלא פתוחות למבוי אסורות ואעפ"י שנשתתפו כל החצירות ביחד תחלה והשתא נאסרו מקצתם לא אסרו אאינך. גדולה מזו אמרי' בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מח) אם אמרו דיורין להקל יאמרו דיורין להחמיר וע"ש:
1