תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה פ״זTeshuvot Maharam, Cremona Edition 87
א׳ואשר שאלת על ב' זקוקים שטוען שמעון שנתנם לו להרויח בהם ולתת מהם כך וכך לשנה להזכיר נשמת זוגתו ותובע עתה שיחזור גם קרן גם פרי. וראובן משיב שנתנם בידו לחלק קרן ופרי כאשר יכשר בעיניו ואינו רוצה להחזירם: נראה אם שמעון אמר שנדר לצדקה אך אינו רוצה שיהיו עוד תחת יד ראובן והוא בעצמו רוצה לחלקם אז אין צריך ראובן להחזיר לו ולא לישבע על ככה שהוא בדבריו. דלכאורה הלכה טובת הנאה אינם ממון כעולא ורב אסי דבסוף פרק קמא דקידושין (דף כו) ולא כרב הונא דהתם דאין דבריו של אחד במקום שנים. וכיון דאינה ממון לאו בעל דברים דידיה הוא. וא"כ כיון דאין לו לשמעון אלא טובת הנאה אינה ממון לישבע ראובן עליה. ואע"ג דרבא בתראי הוא דמוקי לה מתניתין דפ"ב דנדרי' דטובת הנאה ממון היינו משום דלא בעי לאוקומי כחד תנא משום דקשיא ליה רישא. מיהו רבא דילמא איהו גופא סבירא ליה דטובת הנאה אינה ממון. וכן משמע בפ"ק דב"מ (דף יא) דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה. מיהו יש לדחות שמא אליבא דעולא קאמר ומיהו לכאורה נר' בנדון זה דאפילו למ"ד טובת הנאה ממון מ"מ לא נתקנה שבועת היסת עליה. ואפילו ללישנא קמא בפרק שבועות הדיינין (שבועות דף מא) דנתקנה שבועת היסת אפילו היכא דליכא דררא דממונא. מ"מ איכא דררא דממונא גבי תובע אבל הכא שאין לתובע בו אלא טובת הנאה נראה לו שאין להשביעו על זה אלא בראייה גמורה. וכ"ש אי סביר' לן דטובת הנאה אינה ממון דאין להשביעו ושלו' מא"יר בר ברוך:
1