תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קנ״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 155
א׳דארוכות סי' שפ"ז תשו' מיי' שם: ולענין מלמד החוזר בו יש מדמין אותו לדבר האבד דלכ"ע שוכר עליהן או מטען כדאמר בפ' האומנין (בבא מציעא דף ע"ו:) טעמא משום דאמר רבא בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"א:) האי שתלא טבחא ואומנא ומקרי דרדקי כמותרים ועומדין הם ומסלקין להו בלא אתרייתא כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא אלמא חשבי לי' לתלמודא תוך דבר האבד כשאינו לומד כדין גם זה דבר האבד הוא כשהוא חוזר בו ואין הנער מוציא מלמד אחר ומתבטל. ואינה ראי' מהתם דלא חשיב לי' דבר האבד אלא כשמלמד בשיבוש וטעמא משום דשבשתא כיון דעל על ואפי' מאן דלית לי' בההיא שעתא ודאי מתבטל והוי פסידא דלא הדרהצ"ל אבל: אלא בחוזר בו אינו נחשב פסידא דלא הדר שיהא בו דין דבר האבד. אך נראה ראי' דחשיב דבר האבד מהא דכתיב אם תעזבני יום יומים אעזבך שאם נתבטל יום אחד התורה מתרחקת ממנו יום א' כמידת ריחוקו דהיינו יומים בין שניהם. ועוד כתוב התעיף עינך בו ואיננו נמצא מאבד ושוכח מה שלמד מחמת ביטול זה אך אם ימצא מלמד אחר בפחות יכול להכניסו תחתיו ובעל הבית יתן לו כל שכרו לבד מה שצריך להוציא וליתן למלמד שני הנכנס תחתיו וכן פירש"י בפ' האומנין במשנה (ע"ה:) שמשון בר' אברהם זלה"ה:
1
ב׳וזו תשובת רבי' יוסף בר ברוך ז"ל
2
ג׳אם שכר אחד מלמד וחלה הבן נראה דהוי פסידא דשכיר מהא דפ' האומנין (בבא מציעא דף ע"ז.) אמר רבא האי מאן דאגיר אגירי לדולא ופסקובכ"י נראה. וט"ס הוא וצ"ל נהרא: לפלגא דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים וא"נ עביד דפסיק פסידא דפועלים אי הוו בני ההוא מתא אבל אי הוו בני מתא אחריתי אז הוי בעל הבית פושע דאיהו ידע ואינהו לא ידעי וכן יש לחלק ביןזבכ"י בשכיר וט"ס הוא: בשאם רגיל הבן להיות חולה ובין אינו רגילחאולי צ"ל ובין אינו רגיל ובין רגיל פסידא דמלמד אם הוא כו': פסידא דשכיר אם הוא מאותה העיר. ואומר דודי רבי' כי מספקא לי' דילמא מדמינן ליה להא דתניא (ב"מ דף ע"ט.) השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך אםטכ"ה בהכ"י וט"ס. לא נתן לא יטול אם לא נתן לא יתן ופריך במאי עסקינן אילימא ביין סתם וספינה זו אםילא. ט"ס הוא. לא נתן לא יטול לימא לי' הא חמרא הבא ספינתך פי' יש לו להחזיר לו הכל ולא יעכב אפי' חצי הדרך ולא דמי לשוכר את הבהמה ומתה בחצי הדרך דשאניכצ"ל התם: שמשאוי החמור בעין ומצי א"ל אילו עד הכא בעית לאיתוי וכו' אלא ביין זה וספינה סתם אם לא נתן לא יתן לימא ליה הבא חמרא הא ספינתי ויוציא בעל הספינה כל השכירות מן השוכר ואע"פ שהוא מוחזק כפר"ח ואע"פ שנוכל לפרש בענין אחר מ"מ פי' זה עיקר ואי להאי מדמי לה ליהוי פסידא דבעל הבית כמו גבי ספינתא דשכיר מצי אמר אנא הא קאימנא ויפרע כל השכירות משלם ולא כפועל בטל דהוי (שם דף ע"ז.) כאוכלושי דמחוזא דכי לא עבדי חלשי ועוד כיון דבנדרים (דף ל"ז.) מוכיח שאין המלמד יכול ליקח שכירות כי אם שכר שימור בהא לא שייך פועל בטל וגם מההיא דאגיר אגירי לדוולא ופסיק נהרא וכו' יש להביא ראי' דפסידא דבעה"ב הוי לפר"ח וזה לשונו האי דאגר אגרי לריפקא פי' השוכר הפועל לחפור את השדה ואתא מיטרא בלילה פסידא דפועלים שיכול לומר בעה"ב לכו וחפרו אבל לא הראה להם את השדה פסידא דבעה"ב דיכול הפועל לומר תן לי שדה אחרת ואחפר בה וכן השוכר את הפועל לדלות לו ובא מטר פסידא דפועלים בא נהר פסידא דבעה"ב וכן השוכר את הפועל להשקות את השדה ויבש הנהר אם לא היה דרך הנהר ליבש פסידא דפועלים ומצי בעל הבית למימר הביאו מנהר אחר ע"כ פר"ח. משמע לפי' דהא דאמר פסידא דפועלים הוי טעמא כמו ביין סתם וספינה זו דמצי אמר הא חמרא הבא ספינתך ה"נ מצי למימר הא ארעא לכו הביאו מנהר אחר ולפי זה אם חלה הנער מצי שכיר למימר אנא הא קאימנא ואפילו להוציא מבעל הבית כגון גבי ספינה. וא"ת גבי אגר אגירי לדוולא ואתא מיטרא לימרו פועלים נמי הא קאימנן י"ל דפועלים אפסדו אנפשייהו דבלילה איתנחית מיטרא ומאי בעו ע"כ. ויש לחלק דהיכא שאינו מפסיד אלא שכיר ולא בעל הבית כגון דפסק דאי אין משקהו היום משקהו למחרלהלשון משובש וא"י איך להגיה ועי' לקמן סי' קנ"ז. אך שייך לומר מזלך גרם להפסיד יותר ממני. וא"כ במלמד אין שייך לומר מזלך גרם:
3