תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קנ״זTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 157
א׳וששאלת מלמד שפסקו עמו ללמוד תינוקלצ"ל תינוקות.? וקצץ לו כל אחד ואחד מנתו של בנו וחלו מקצתן ויושב ומלמד את הבריאים לאחר שחזקומאולי צ"ל באו ולמדו עם האחרים. ובאו ולמדו עם אחרים וכשבא לקבל שכרו היו מנכים לו אותם הימים שביטלו ולא קיבל כי אמר שלא היתה עכבה בשבילו כך נ"ל אם יש בהן תינוק שיש בו חולי קבוע בא לפרקים ומלמדנצ"ל זה. וזה לא היה מכיר בשעת התנאי כגון שהיה מעיר אחרת ואינו מכיר באותן נערים והאב פסק סתם ולא גילה לו נותן לו חצי שכרו של אותן הימים לפי שהטעהו והסמיכו על שוא והמלמד יטול החצי דאמר מר (שם ד' עו:) אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל. ואם אין בהם תינוק שחליו קבוע כ"א מקרה הוא שאירע לו אז אפי' אין מכירו בשעת התנאי מנכין הימנו לגמרי שכר אותן הימים אע"פ שלא היתה העכבה על ידו דמשמיא קנסוה ואין שום פשיעה על האב וכה"ג אמרי' (שם ד' עז.) אמר רבא האי מאן דאגיר אגירי לדוולא ואיסתכר נהרא בפלגא דיומא אי נהרה דלא עבידי לאיסתכורי פסידא דפועלים ואי עבידי לאיסתכורי אי בני ההוא מתא פסידא דפועלים בני מתא אחריתא פסידא דבעל הבית ויהבינן להו כפועל בטל ומקובלני מרבותי מאי כפועל בטל פלגא דאגרא:
1
ב׳וזאת תשובת מורי' הרב שיחי' וירחמהו עושהו. בתשובה זאת לא מצא המשיב בסתם:
2
ג׳סארוכות סי' קל"ח. וקצרות סי' קצ"א. ששאלתם על תינוק שחלה אם יתנו למלמד כל שכרו או כפועל בטל כך קבלתי ממורי ה"ר שמואל בר' שלמה דנותן לו שכרו משלם דמדמי הא מילתא לאכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי דאמר בהשוכר את האומנין (שם ד' ע"ז.) דנותן להם שכר משלם מיהו אי אית ליה דכוותי יהיב לי' כדאיתא פ' האומנין (שם) ואם יש לחלק בין היכי שהתינוק רגיל לחלות ובין אינו רגיל כדמפליג פ' האומנין בין נהרא דהוהעצ"ל רגיל למיפסק. פסיק ללא הוה רגיל נר' כמו שחילק רבי' יואל הלוי ז"ל והא לךפצ"ל לשון. לשונו רבי' אבי העזרי ז"ל כתב מורי אבי רבי' יואל הלוי נ"ע ראובן שהשכיר מלמד לבנו ואח"כ נעשה חולה בנו נ"ל הואיל וראובן אנוס וכו' וכתב הדברים כאשר כתובים בספר אבי אסף וחתם מאיר בר ברוך שיחי':
3
ד׳קראשיתה לעיל סי' קנ"ד. מלמד או משרת שחלה יש רוצים לומר דבעה"ב צריך ליתן שכרן משלם ומביאין ראי' מפ"ק דקידושין (ד' י"ז.) חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים וה"ה שכיר דהא אמרו (שם ד' טו.) שכיר קרי' רחמנא משמע דדין אחד להם ועוד דבפ' הזהב (בבא מציעא ד' נו:)רצ"ל אמרינן. שכירות דיומא מכירה היא ועוד דפסק ר"ת שאין מחוייב אדם להשכיר עצמו ליזון את אשתו ואת בניו מדדרשינן בגניבתו ולא בכפילו ולא בזממו ה"נ נדרוש לא במזון אשתו ובניו. ושמעתי שמורי ה"ר יחזקיהו היה אומר דאין צריך לתת לו שכר החולי מדאמר בפ' האומנין (בבא מציעא ד' עז.) השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם קבלן הוא נותן לו קבלנותו ופירש"י חצי שכרו משמע הא משם ואילך לא יהיב לי' וכן מוכחא הסוגיא דפלוגתא דר' דוסא ורבנן אינה רק בידו על העליונה או על התחתונה ממה שעבר הא מה שלא עבר לא דאי פי' נותן לו שכרו וכל שכרו א"כ מאי פריך אילימא רבנן מאי איריא אנוס אפי' לא אנוס נמי לישני כי אניס יהיב לי' כל שכרו וכי לא אניס לא יהיב ליה רק פלגא. ונ"ל דאפי' אותם המדמים לעבד מ"מ בזה אם הוא חלה כולי האי שכלל אינו עושה מלאכתו דזה ודאי אינו נותן לו דהא פ"ק דקידושין (ד' יז.) אומר יכול אפי' חלה כלשבהכ"י שישהא וט"ס. ששה חייב להשלים כמו בורח ת"ל ובשביעית ופריך והתניא חייב להשלים ומשני בעושה מעשה מחט פי' התם אין צריך להשלים אבלתצ"ל היכא: הכא דאין עושה מעשה מחט לא מיהו יש לדחות דודאי אין צריך שיעשה כלום והא דמצריך עושה מעשה מחט היינו חלה כל שש אבל בחלה שלש כיון דעבד קצת אין צריך שיעשה אפי' מעשה מחט מסתמא רישא קימא על סיפא דבמאי דאיירי סיפא איירי רישא וסיפא מוקמינן באין עושה מסתמא ה"ה רישא בחלה שלש או פחות אפ"ה אמר אין חייב להשלים דאי בעושה ליפלוג בחלה שלש גופיה בין עושה ללא עושה אלא ודאי כולה איירי באין עושה אבל בעושה אפי' כל שש אינו משלים וכן משמע בהחובל (ד' פו.) הקוטע יד עבד עברי נותן שבת גדולה לעבד וקטנה לרבו היכי יהיב שבת קטנה לרב והא מפסיד בשבת קטנה היינו שומר קשואין ואלו לא נקטעה הוי דלי דולא אלא כיון שעושה קצת מלאכה הוי כעושה מעשה מחט והשתא ניחא כדפריך התם הא גופא קשיא אמרת חלה שלש אין חייב להשלים הא ארבע חייב להשלים אימא סיפא חלה כל שש חייב להשלים הא ארבע אינו חייב להשלים לישני הא דארבע דאינו חייב להשלים היינו בעושה הא דארבע חייב להשלים באין עושה אלא משום דמוקמינן חלה כל שש באינו עושה ועלה קאי הא ארבע אינו חייב להשלים דומיא דזה מ"מ נ"ל דברי מורי ה"ר יחזקיהו אע"ג דהיה נראה קצת להשוות שכיראצ"ל ופועל. לפועל לעבד עברי ולחלק בין חלה תחילהבצ"ל דעבד. לעבד בסוף להכי אין חייב להשלים דבסוף העבודה עבד להתם דשמע דמת לו מת סוף העבודה לא עבד מ"מ אין נראה דא"כ מנא לי' למימר הא ארבע נעשה כחלה כל שש דלמא ה"ה ארבע דאין חייב להשלים הואיל וגומר הפעולה והאי דנקט חלה שלש ועבד שלש למידק טעמא דחלה שלש ועבד שלש הא עבד שלש וחלה שלש נעשה כחלה כל שש וחייב להשלים אלא ודאי אין קפידא בזהגצ"ל וכך לי. לכך עבד תחילה כמו בסוף אלא ודאי עבד שאני דאין חייב להשלים דאתא קרא ואפקיה דכתיב ובשביעית יצא מ"מ ומיני' ליכא למילף דמה לעבד שאינו עובד הבת (קידושין ד' י"ז:) תאמר לזה שעובד אפי' לבת אם היא יורשות והא דאמר (שם ד' ט"ו.) דשכיר קרי' רחמנא היינו פי' דעבד נקרא שכיר לדין שכיר אך שכיר אינו נקרא עבד אי נקרא עבד א"כ יהא מותר בשפחה ועוד יצטרך שטר לשחררו ועוד דפריש קרא דפועל יכול לחזור (ב"מ ד' י'.) מכי לי בני ישראל עבדים ולא עבדי' לעבדי' ואם איתא דשכיר ועבד שוין מה צריך קרא והא כבר כתיב והפדה שמגרעת פדיונה (קידושין ד' ט"ז.) והטעם דגבי עבד הואיל וגופו קני א"כ דין הוא דנסתפחה שדהו דבעל הבית אך פועל דאין גופו קנוי הוי פסידא דפועל ומיהו בעבד אע"ג דגופו קנוי בארבע חייב להשלים דרובו ככולו והרי לא עבד כלום והוי כחלה כל שש. ואין להקשות דגרעינן כח פועל מכח עבד ואילו חזינן באתא נהרא הוי פסידא דבעה"ב אע"ג דלא עביד כלום ואילו חלה כל ששדכ"ה בהכ"י וט"ס הוא. אינו חייב להשלים דשאני הכא דאתא נהרא ומשקת השדה ונעשת מלאכתו של בעה"ב ונהיהצ"ל דאינהו. דאם לא עשו איכא למימר מן שמיא סייעו להם אך בחלה שלא נעשת מלאכת בעה"ב להכי משלים ופועל ודאי חייב להשלים מכ"ש ומה חלה הנער דמצי למימר אנא הא קאימנא הבי לי עיבידתא ואיעבד אפ"ה מפסיד פועל כדאמר בהשוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקין לחולה ומצאו שמת וכו'ועי' ב"ק ד' קט"ז א' וב' התם עביד כו' ונר' שצ"ל כאן שאין נותן לו שכרו היכי דלא כו' דלא עביד עיבידתי' הכא שחלה הפועל ומצי למימר בעה"ב הא עבידתי לא כ"ש דמפסיד פועל וליכא למימר היכא דחלה הנער דמפסיד בעה"ב מדאמר (ב"מ ד' ע"ט.) השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ופריך היכי דמי אי ביין סתם וספינה זו אם נתן לא יטול לימאזצ'"ל לי' הא חמרא הב ספינתא. לי חמרא הא ספינתא ומפסיד בעל הספינה דהוי כמו בעה"ב אפי' משכר חצי דרך דשאני התם דטבעה ספינתא לגמרי וה"ה אם מת הנער יהיה זה הדין ועוד כיון דטבעה ספינתא שם והפסידו שניהם איכא למימר הכי אך היכא דחלהחצ"ל נראה. דלא יפסיד בעה"ב דאם לא היום יהיהטצ"ל ראוי. למחר ויפסיד שכר ואדרבא נר' דמספינה ראיי' דפסיד מלמד דמוקי לה בספינה סתם ויין זה אפ"ה אם לא נתןיכ"ה בהכ"י וט"ס. אם לא יתן והכא הוי מלמד גברא זה דאין זה רוצה שום אדם רק זה ולא מצי למימר יהיבנא לך גברא בחריקאי דמצי למימר הראשון נח לי והשני קשה ועוד (עירובין ד' מז.) לא מכל אדם זוכה ללמוד והנער הוי סתם דדמי להשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו (ב"מ ד' ע"ו) ועוד דאמר (שם ע"ז.) שלים עבידתי' בפלגא דיומא אי אית לי' עבידתי דכוותי' יהיבכליתא בכ"י וט"ס. לי' ויש לדחות דהראהו בשל חבירו הוי מדעתו ומרצונולצ"ל אי. או לא ידע והכא שמא אפי' נער דכוותי' לא מצי יהיב לי' דאמר זה נח לי וזה קשה לי מ"מ היכא דחלה הפועל ודאי מפסיד פועל תדע דאמר (שם ד' עט.) השוכר בהמה ומתה בחצי הדרך פליגי בה רב ושמואל אם יש ליקח בהמה ולשכור אי מכלינן קרנא והילכתא כשמואל אלמא היכא דמטי לי' פסידא מפסיד הפועל ואם נוכל לישב ההיא דקדושין וההיא דאומנין הכי יש לישב דגבי שכיר עוד בעה"ב מוחזק בו בשכירות כדאמר אם שכיר הוא נותן לו שכרו ולהכי הואיל ומספקא לן מזלמאולי צ"ל מזל מי גרם אמרינן מאי כו'. גרם אי מאי דעבד שקול ומאי דלא עבדנצ"ל לא שקיל הואיל ומספקא לן אמרי' היכי כו'. ומספקא לן היכי דקיימי זוזי ליקו וגבי עבד יצאו מעות מיד בעה"ב להכי אין חייב להשלים. דנימא היכי דקיימי זוזי ליקו והוי כמו בכל דוכתא המע"ה ודמי להשוכר את הספינה וטבעה דאמר אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול ואם האמתסצ"ל כך. יוצא מזה דין גדול. חיים פלטיאל תולעת:
4