תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קע״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 175

א׳^כארוכות סי' נ"ה. ומרדכי שבת פי"ד סי' שפ"ה. ועי' עוד בהגמ"י פ' כ"א מהל' שבת אות ד': שאל הר' אהרן ז"ל את ה"ר אביגדור ז"ל אדם החש בעיניו או בראשו אם יכול ללחוש בשבת מי הוי בכלל הרפואות שגזרו עליהם בשבת משום שחיקת סממנים או דילמא דלא גזרו אלא על רפואות שיש בהם ממש כגון משקה או אוכל שבזה יש לטעות ויבא לשחוק סממנים אבל ללחוש ולמדוד הראש כדרך הנשים שרי. והשיב מה"ר אביגדור דודאי שרי והביא ראי' מירושלמי דפ"ח שרצים במ' שבת (הל' ג'.) דקאמר התם לוחשין לעין ולמעיים בשבת ונראה כמו שמעיים אבר גם העין אבר דהיינו עין ממש וה"ר יחיאל ז"ל דחה הירושלמי ופי' דהתם מיירי בעין הרע וה"פ אדם החולה מחמת עין הרע לוחשין משום דסכנה גדולה הוא משום דבתר הכי מייתו ענינים הרבה מעין הרע מיהו עוד הביא ה"ר אביגדור ראיי' מפ' חלק (סנהדרין דף ק"א.) דקא אמר התם אמתני' דהלוחש על המכה מעבירים כלי על גב העין בשבת פי' כלי מתכות לצנן ועוד פי' אתר פירש"י ז"ל התם שמסבבין את העין בשבת שלא יתפשט הנפח כו' וכ"ש שמותר ללחוש לו ולמדוד לו. ועוד העיד ה"ר אביגדור ז"ל שפעם א' חש רבי' שמחה ז"ל בעיניו ואשה אחת למדה למורי ה"ר אביגדור לחש והיה לוחש לו על העין בשבת בבוקר ובערב וה"ה לראש ומעשה רב וראוי לסמוך על עין גדול כמוהו: