תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ש״יTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 310
א׳מתשובת מיי' להל' אישות סי' כ"ה והוזכר גם בהגמ"ר דיבמות סי' קכ"א. איך נפתח תחילה בגדולים לרבותינו מפז מסולאים חמוקי ירכיהם כמו חלאים ואני לא מצאתי ידים ורגלים בעסק העלובה הזאת גומר בת דבלים ואשר יצא מפיהם כל עדת ישראל יעשו אותו ואני צעירם פתחתי מן הצד כתלמיד הדן לפני רבו דיקדקתי במדות ר'נצ"ל שאלתיאל שלתיאל ובבנו שהעידו שנפרד בעל' ממנה בכ"ה באדר ולשנה הבאה ילדה בפ' פרה אדומה אין בעדותם ממש דאין כאן אלא עד אחד דקרובים נינהו ואע"ג דאמר בקידושין פ' האומר (ד' ס"ו.) גבי אשתו זינתה בעד אחר ומפרש רבא אי מהימן עלך כבי תריסצ"ל זיל. ואפקה כו' הכא אפי' חד מינייהו כבי תרי לא מצי לאפוקה בע"כ על פומי' כיון שהיא אמרה שבעלה הניחה מעוברת ודילמא אישתוהי אישתהי כעובדא דרבה תוספאה ס"פ הערל (יבמות ד' פ':) באשה שהלך בעלה למדינת הים ואכשרי' עד תריסר ירחי שתא ואע"ג דאיכא עד אחד שהלך בביתה בחג השבועות ומצא גוים ששחקו עמה וחיבקוה וגיפפוה בעד אחד של דבר מכוער לא מיתסרה ואפי' בעד טומאה לא מיתסרא אלא בקינוי וסתירה ואף כי מהימן כבי תרי דאסרי' לה אגברא ה"מ בעד טומאה ודוקא לבעלה אבל להפסיד כתובה לא מפסדא אףעצ"ל בעד. טומאה בלא קינוי וסתירה וכ"ש בעד א' שלא ראה אותה מנאפת אלא ראה בה דבר מכוער ואפי' לבעלה לא אסרינןפבהכ"י לי' וט"ס: לה על פומי' ואפי' אי מהימן כבי תרי אמנם אם יש עדי כיעור שראו דבר מכוער כגון ההיא דס"פ ב' דיבמות (ד' כ"ד:) רוכל יוצא ואשה חוגרות בסינ' הואיל ומכוער הדבר תצא וכל כיוצא בהן הא אמרינן התם תצא ומפ' בשאילתות דרב אחאי תצא מבעלהצצ"ל ואע"פ. שר"ת ור"י נחלקו ומפ' תצא מרוכל דהוה לי' לגבי דידי' קלא דמיקמי נשואין אבל לא מבעלהקצ"ל כיון. ועיי"ש בתוס'. וכיון דתלמודא מדמי להו התם לקלא דפסיק דאי מבעלרצ"ל אפי'. בקלא דלא פסיק בתר נשואין לא חיישינן כדאיתאשלא מצאתיו בירושלמי והוא בגמ' דידן גיטין ד' פ"ח. בירושלמי דמס' גיטין ועוד הא אין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה (כתובות ד' ט'.) אבל לא בראיית דבר מכוער בלא קינוי ומתוך כך סתרו דברי השאילתות ונר' בעיני לקיים דבריהםתצ"ל והא דאמר רב ובעדים ה"פ ובעדים שראו דבר מכוער כ"ה שם בהמ"י: וא"ת ויהיה שהעדים ראו דבר מכוער והא אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה י"ל כדא' בכתובות בשמעתין גבי פתח פתוח מצאתי ולטעמך קינוי וסתירה אין עידי טומאה לא אלא ה"ק אין האשה נאסרה על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים וקינוי וסתירה אפי' בעד אחד ופתח פתוח כשני עדים דמו ה"נ נימא אם יש עדים שראו דבר מכוער כשני עדים דמו כיון שראו שרוכל יוצא ואשה חוגרות בסינר או חד מכל הני דהתם ומה שהשה ר"ת אי ליכא עידי טומאה א"כ הוי קלא דבתר נשואין ואמר בפ' המגרש דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין י"ל דהיינו בלא עדים אבל היכא דאיכא עדיםאצ"ל שראו דבר מכוער שמא רגלים לדבר כאלו כו'. שמא רגלים לדבר שראו דבר מכוער כאלו ראו שנבעלה ואע"ג דלא קטלינן להו עד שיראו כמנאפים ה"מ לענין דיני נפשות אבל לאוסרה על בעלה אסרינן לה בעדי כיעור כי היכ' דאסרינן בפתח פתוח אע"ג דלא קטלינן או בעד אחדבצ"ל אחר. קינוי וסתירה אע"ג דלא קטלינן תדע רב גופי' דקאמר הכא ובעדים אמר בפ' י' יוחסין (קידושין ד' פ"א.) שאין אוסרין על היחוד משמע דוקא דאעדי יחוד אין אוסרין אבל יש עדים שראו דבר מכוער אנו אוסרים אותה וליכא למימר דה"ה אפי' בעדי כיעור אין אוסריןגצ"ל והא דנקיט התם יחוד משום כו' משום רבותא דרישא דמילתא דאמר מלקין על היחוד דמשמע דאיחוד לחודי' מלקין הא ודאי אי הוה אמר רב במילתי' מלקין על היחוד אבל לא אוסרין ה"מ לדחויי הכי אבל מכיון דהדר נקיט במינתי' על היחוד דאין אוסרין אלמא דיחוד דוקא קאמר וממילא רווחא שמעתתא דהא דקאמר היכי דמי אי דאיכא עדים כי אתא עד א' וכו' כלומר אי דאיכא עדים שראו דבר מכוער א"כ מיתסרה לבעלה וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כי אתא עד אחד אפסקי' לקלא מאי הוי והא דקא קרי לי' קלא משום דלא ראוה שנבעלה והא דפריך מהא דתניא בד"א שאין לה בנים מן הראשון וכו' שפיר פריך דליכא למיפרק כגון שיש עדים מדבר מכוערדצ"ל דאי הכי אפי' יש לה בנים תצא והא דקתני כו' ועי' בת' מיי' שם. מהא דקתני סיפא אם באו עדי טומא' היינו אפי' שלא ראוה שנבעלה אלא ראו דבר מכוער עדי טומאה קרי להוהט"ס וצ"ל ואיבעית אימא כו' (וכו' עד) אימא הני מתנייתא שראו דבר מכוער ר' היא דאמר אפי' בלא עדים אלא הבעל ראה את הרוכל יוצא וכו' תצא ואסור לקיימה ופליגי רבנן עלי' ואמרי לא מפקינן לה לא מבעל ולא מבועל אלא בעדים שראו דבר מכוערוצ"ל דעדי. עידי טומאה קרי להו והלכתא כוותי' דרב והלכתא כוותי' דרבי קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא בקלא דלא פסיק כלומר הא דאמר ובעדים שראו דבר מכוער הוא אבל אם הבעל לבדו ראה דבר מכוער לא מפקינן והיינו בקלא דפסיק אבל בקלא דלא פסיק אלא הולך וחזק מאוד אז סגי בראיית הבעל לחודי' מיהו רב ורבי איירי בכל עניין אבל אנן קיי"ל כרבי בחד' וכר' בחד' ואחרי שדברי השאילתו' מיושרי' מי יחלו' עליה' להקל ועוד שכל דבריהם דברי קבלה וכדי לסמוך עליהם ואף ר"ת חזר בו שוב והי' חושש להחמיר כדבריהם ואף רבי' משה בר' מיימון כתב כדבריהם. וזה לשונו (פכ"ד מהל' אישות הל' ט"ו) היה שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים ניראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות כגון שהיתה לבדהזצ"ל בחצר. בזנות וראו רוכל יוצאחצ"ל ונכנסו. ונכנס מיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדות מעל המיטהטצ"ל והיא לובשת. (הוא לובש) המכנסיים או שהיא חוגרות איזורה או שמצאו רוק למעלה בכילה או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור (ירושלמי כתובות פ"ז הל' ו') וכיוצא בו או שראו אותו מנשק ע"פ חלוקה או שראו אותם מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והסגירו הדלתות וכיוצא בדברים האלו אם רנה הבעל להוציא תצא ואין לה כתובה ואין זו צריכה התראה עוברות על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער פי' בלא ראית עדים אלא ע"פ הבעל אין כופין אותו להוציא אלא אם רצה לא יוצא ואע"פ שלא הוציא אין לה כתובהיצ"ל שהכתובה. והכתובה תיקנו חכמים שלא תהא קלה בעיניו להוציאהכצ"ל ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל באלו הפרוצות אין להם תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו להוציאה הרי שכתב כדברי השאילתות מיהו אשר כתב דהכתובה דרבנן בזה נחלקו עליו התוס' (כתובות ד' י' ד"ה אמר) וסבירא להו דכתובה דאורייתא ובירושלמי נמי מוכיח כדברי השאילתות דגר' התם בירושלמי דכתובות פ' המדיר והיוצאות משום שם רע וכו' מהולבהכ"י מיהו מכס כמו פרה. ולית לי' פתרא. והגהתי כמו שלפנינו בירושלמי. נסב מן הפרא פרנון דידה ר' זעירא אמר נסבהמתשובת מיי' להל' אישות סי' כ"ה והוזכר גם בהגמ"ר דיבמות סי' קכ"א. ר' הילא אמר לא נסבה ר' הילא עביד לה כמיתה ר' יסא ור'נצ"ל שאלתיאל אילא ור' בא בר כהן משבח בשם ר' חנינא בן גמליאלסצ"ל זיל. אחד נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה לא מנה ולא מאתים ולא תוספת אלא אפי' כתובה של אלף דינר מפסדת ותני ר' חייא כן נשים העוברות עלעצ"ל בעד. מאבדות כו' עד ראו אותה חוגרות בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה כיעור הדבר תצא רוק ע"ג מיטתה כיעור הדבר תצא עד מעשה באחד שראו אותו נותן פיו על פיה אתא עובדא קמי' ר' ייסא ואמר תיפוק בלי כתובה ובנדון זה אלו הי' עדי כיעור נר' דהכל שוין שהית' אסורה לבעלהפבהכ"י לי' וט"ס: וכן יש עדים שראו דבר מכוער וילדה כמו כן לסוף י"ב חדשים בהא ודאי לאצצ"ל ואע"פ. אפשר רבה תוספא' כיון דאיכא עידי כיעור לא אמרינן אישתוהי אישתהי ואף אם אין עדים שראו הכיעור בבת אחת אלא אפי' בזה אחר זה כמאן דחזי בבת אחת דמי ואע"ג דכיעור דחזי האי לא חזי האי הא קיי"ל (סנהדרין ד' ל':) הלוואה אחר הלואה מיצטרפין ואע"ג דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי תרויהו מיהו אמנה קמסהדי ה"נ תרויהו אדבר מכוער קמסהדי ותצא וכן משמע מדגרסינן בירושלמי דפ"ק דסוטה (הל' א') נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד אחד בין הערביםקצ"ל כיון. ועיי"ש בתוס'. יצא כהדה נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימנו גט שני באחד אין צריכה גט שני באחד בשחרית ובאחד בין הערבים זה הי' מעשה ושאל ר' אליעזר בן תדאי את חכמים ואמרו אין זה יחודרצ"ל אפי'. (או) ייבא כהדא (סנהדרין ל'.) אין מקבלין מן העד אלא א"כ ראו שניהם כאחד ר' יהושע בן קרחהשלא מצאתיו בירושלמי והוא בגמ' דידן גיטין ד' פ"ח. אפי' נירא' שניהם בזה אחר זה אלמא לר' יהושע בן קרחה כה"ג נמי עדותן מצטרפות וקיי"ל כוותי' ואי ליכא עידי כיעור אלא אותו האחד מצא אותם מגפפים אות'תצ"ל והא דאמר רב ובעדים ה"פ ובעדים שראו דבר מכוער כ"ה שם בהמ"י: (מהימן עלה) כבי תרי אסור לקיימה כדמשמע פ' האומר (ד' ס"ו.) ואין חילוק בין עד קרוב לשאינו קרוב וכן משמע מדברי רבי' משה בר' מיימון (פ' כ"ד מהל' אישות הל' י"ז.) שכתב וזה לשונו מי שראה את אשתו שזינתה או שאמראצ"ל שראו דבר מכוער שמא רגלים לדבר כאלו כו'. לו אחד מקרוביו או א' מקרוביה שהוא מאמינם לסמוך דעתו עליהם שאשתו זינתה בין שהוא איש בין שהיתה אשה הואיל וסמך דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי הוא חייב להוציאה ואסור לו לבא עלי' ויתן כתובה ע"כל ומכתובה איןבצ"ל אחר. לה כח להפסידה עד שיהיו עדי זנות או עדי כיעור שאם באתה לגבות כתובתהגצ"ל והא דנקיט התם יחוד משום כו' יש לה להכחיש העד הכשר המעיד על דבר המכוער וכהנה רבות בירושלמי פ"ק דכתובות (הל' א') אם הודתה על דבר העד המעיד על דבר מכוער ולא נתנה אמתלא מקובלת לדברי' להיפך אז גם כתובתה הפסידה וגם את התוספות אבל נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג אי איתנייהו בעינייהודצ"ל דאי הכי אפי' יש לה בנים תצא והא דקתני כו' ועי' בת' מיי' שם. לא משלם לה בעל מידי כללא דמילתא אסור לו לאדם לקיימה ורשאי הוא לזרוק לההט"ס וצ"ל ואיבעית אימא כו' בע"כ ואפי' אי לא ממצי נפשה לזרוק לה הגט רשאי לישא אחרת ויוסרו כל הנשים ולא תעשינה כמתכונתה ובנות בוטחות תעלוזנה ויש לשאול את פיה למה כפרה באלול שלא הייתה מעוברת ולמה חירפה וגידפה את האומר לה שהיא מעוברת וכיוצא בזה לתור ולדרוש בחקירה ובדרישה על כל דבר ודבר ואם לאוצ"ל דעדי. יתנו אמתלא מקובלת ומיושרת בלי נבלה ועיקול על כל מה ששאלוה אז הפסידה גם כתובתה לבד מנכסי צאן ברזל וניכסי מלוג דאיתנייהו בעינייהו והי' זה שלום מאיר בר' ברוך שיח'.
1
ב׳וזה כתב העדות
2
ג׳נחנו נעבור לפני רבותינו חלוצים על מעשה הרע אשר הקרה לפנינו אשר בא יצחק אלינו וצעק על אשתו שרה שהלך מאתה בשנת ל"א באדר למרחקים להרויח ולטרוף טרף ולהביא לביתו והניחה ריקנות ולא חזר אלי' עד אשר הוגד לו במקום שהי' שם שאשתו זינתה והנה היא הרה לזנונים וילדה וחזר למלכותו ובא לפנינו בירח אב בשנת ל"ב לפרט ומצא את אשתו בכאן והוא נתחנן לפנינו וביטל תמידנו עד אשר נטפלנו לתור ולדרוש ולחקור הדבר ושאלנו את פיה ואמרה בעלי הניחה מליאה והוא אמר להד"מ כאשר ידוע לכל שהלכתי ממנה באדר והיא ילדה באדר והנה שלחנו אל בני ישובה ר' שאלתיאל ובניו שיעידו על פי החרם והנה עשו כן והעידו ע"פ החרם שהולידה ממזר כאשר בכתבו של ר' שאלתיאל כי החותמת שלו אמת ויציב וקיימנוה על פי עדים נאמנים המכירין חתימתן וגם עד אחד הגיד לפנינו ע"פ החרם בכאן שאשתקד בליל שבועות שנת ל"א הלך לביתה לקדש לה ומצא גוים ריקים פוחזים ושחקו עמה וגופפוה וחיבקוה והניחם בתוך הבית ושיערנו כך שבאותו זמן נתעברה וגם בני אדם העידו שראו אותה עתה בפורים שנת ל"ב בבטן המלאה בכאן ואף גם זאת בטרם יצאה השמועה הרעה לתוך העיר הזאת בא אבי' של שרה לפני שנים מן החתומים למטה ובא למלוך בנו להורות לו אם מותר להרוג בתו לאבדה מן העולם ולהטביעה בנהר ואמרנו לו למה ואמר לנו בת אחת יש לי והרה לזנונים וילדה ממזר מן הגוים כי יש יותר משנה שהלך בעלה ממנה ואיני יכול לכפור והיא זונה גמורה ומפורסמת וילדה בת והרגה הממזר ואני ירא שתצא לתרבות רעה ואמרנו וכי לא תוכל לעשות בענין אחר אמר לנו כשאני מוכיחה היא מגזמתזצ"ל לי'. לנו לילך בין הגוים וסוף הדבר שלא מצינו להתיר לו כדתנן (סנהדרין ד' ע"ג.) אבל הרודף אחר ע"ז אין מציליןחצ"ל אותו בנפשו. אותה ואפי' הבועל שהקנאים פוגעין בו (שם ד' פ"ב.) אם בא לימלך אין מורין לו וכ"ש בנידון זה: משה עזריאל בן ה"ר אלעזר הדרשן. אליעזר בר' יחיאל זלה"ה. אפרים בר' יואל מב"ע: את זה שאלטאולי ט"ס הוא כי על סי' שמ"א נרשמו השואלים והמשיב וסי' מ"ב הוא ממהר"ם לאביו וכמ"ש במפתחות ואולי גם הוא שאל שאלה זאת לר' חיים: ה"ר אביגדור כהן צדק את הרב ר' חיים:
3