תשובות מהר"ם, דפוס לבוב של״דTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 334

א׳^לקצרות סי' קפ"ה. הארכתם עלי דבריכם ביותר^מצ"ל והזמן לא. יתנוני להשיב על כל הדברים האלה ובקצרה אשיב את הנראה בעיני אם ראובן הי' ציית דינא ואע"פ^נצ"ל כן. הלשין אותו שמעון לשר ומתוך כך הוצרך ליתן על כורחו ליטרא לשופט כמו שכתבתם ששמעון מודה שהלשין^סצ"ל אותו וצוה לעכב את שלו עד כו' וכ"ה בקצרות. אתי שלו עד שיעשה לו דין לא היה לו לעשות זה אלא ע"פ ב"ד והקהל אבל מעצמו לא דהא דאמ' עביד אינש דינא לנפשי' ה"מ בחפץ שלו אם ראובן היה מוחזק בחפץ שהוא של שמעון ושמעון הי' יכול ליקח אותו חפץ המבורר יכול הוא לעשות דין לעצמו כיון שאותו חפץ הוא וכן מוכחת כל ההלכה בפ' המניח (בבא קמא דף כ"ז:) אבל מי שנתחייב לחבירו ואינו פורעו הא תנא פ' המקבל (בבא מציעא דף קי"ג.) לא ימשכננו ואפילו שליח ב"ד^עצ"ל אמר. ואמר שמואל דמינתח ניחוחי אבל לביתו לא אזיל וא"כ כי יש עדים כמה הפסיד ראובן כן ישלם לו שמעון ואם אין עדים ושמעון טוען איני יודע אם הפסדת כלום בזה ישבע שאינו יודע אם ראובן הפסיד כלום ויפטור ועל הב' ליטרין שראובן תובע הליטרא שאומר ראובן שהוצרך ליתן לשופט עבורו נהי דעכו"ם בתר ערבא אזיל מ"מ לא משבעינן לשמעון עבור אותו ליטרא שהוא כדבריו כל זמן שלא נתברר בעדים או בשבועת ראובן שפרעם לעכו"ם אמנם על ליטרא השני' שאומר שנדר לו כדי שיסייענו ושמעון משיב להד"מ יש לו לשבע לשמעון שלא נדר לו כלום אם אינו רוצה לשבע משלם ולא כל הליטרא אלא לפי טורחו ולפי מה שביטל ממלאכתו ופסידא דמטייה לראובן בשעה שטרח כדתניא ומייתי לה בהגוזל בתרא (דף קט"ז.) הרי שהיה בורח מבית האסורין ואמר לספן טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואם אמר טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם ומפ' התם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא עד בשולה דגים מן הים דא"ל אפסדתי כוורי בזוזא ואם ראובן רוצה לישבע שפרע ליטרא האחרת לשופט אז ישבע שמעון גם על אותו ליטרא שלדבריו הוא ויפטור ומה ששמעון טוען שהשכין סוס עבור בנו^פדבר זה צריך פי' וחסר הענין גם בקצרות. וכו' אם יש עדים שעל פי הקהל עשה פטור ואם לאו ישבע על זה שברשות הקהל עשה ועל הב' ליטרין ישבע^צצ"ל שמעון. ראובן שלא הפסידו מאומה כדבריו. ושלום מאיר בר' ברוך שיחי':