תשובות מהר"ם, דפוס לבוב של״חTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 338

א׳^חארוכות סי' כ"ח כ"ט קנרות סי' ס"ג ס"ד מרדכי ב"ב פ"ג שי' תקנ"ג תשובת מיימוני לס' משפטים סי' ע' בקיצור וחסרון. לדזיו לי' כבר בתיה שלם היום ולעולם מורי ה"ר מאיר מאור הגולה תאיר עיני על עסק ראובן שהי' לו בית במיצר העכו"ם ופתח בו חלונות שלא בדין כי דינם של עכו"ם לבנות בית בתוך שלו כל מה שהוא חפץ ואם היו פתוחים עליו כמה שנים הי סותם אותם כשהי' רוצה כי הי' בונה לפנים תוך שלו ועתה הלך העכו"ם ומכר ביתו לשמעון וא"ל בשעת המכירה יש לך לבנות לפני חלונותיו של ראובן כשתרצה וכך כתב לו בכתב של ערכאות וחתם העירונים והנה באו לדין וא"ל שמעון תסתום חלונותיך והשיבו ראובן היו לי חלונות אלו על העכו"ם יותר משני חזקה ושמעון השיב אותה אינה שמה אזקה ששתק העכו"ם מפני שבדיניהם הי' יכול להמתין בבניינו כל זמן שהי' רוצה ועוד חזקה שאין עמה טענה כי יש לי כתב של ערכאות^טט"ס הוא. לך שלא מכר לך האורה וגם לא נתן לך במתנה ועוד יורינו מורי' צדק הדין אם ראובן צריך שטר חזקה הואיל ובא מכח חזקה שעשה על העכו"ם ועוד יורינו מורי' בהא דחזקת הבתים (ד' נ"ד:) דאמר רב יהודה אמר שמואל נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר אם ראובן קנה קרקע מן העכו"ם ולא נתן לו מעות עדיין ולא בכתב של ערכאות ורפק בי' ראובן פורתא בפני עדים והלך שמעון ופתח בו חלונותיו כך וכך אם רשאי הוא לעשות כן אם לאו הואיל ולא מטא זוזי ביד עכו"ם וגם ראובן החזיק כבר ברפיקא פורתא הכל תכתוב לנו בראיות ושלום כאוות תלמיד תלמידך מנחם בר' דוד זלה"ה:

ב׳וזאת תשובתי באתי בקצרה דרך ארוכה שלא כשורה לארי שבחבורה. למרבה המשרה. מגלה פנים בתורה כהלכה מסיני מסורה הוא הנכבד אלופי ומיודעי ה"ר מנחם בר' דוד ואשיבך לפי עניית דעתי כי שמעון אינו יכול לכוף את ראובן לסתום חלונותיו דלא עדיף מגברא^יצ"ל דאתי מחמתי' דלא אתי מחמתי' והבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם (ב"ב ד' ל"ה:) וכיון שהעכו"ם לא היה יכול לכופו דבדיניהם כל אחד עושה בשלו מה שהוא חפץ גם שמעון הבא מחמתו לא עדיף מיני' מיהו שמעון יבנה כנגד חלונותיו בשלו ויסתום את אורו של ראובן ואין ראובן יכול למחות בידו שהרי ראובן אינו טוען שלקח אורה מן העכו"ם אלא טוען חזקה שאין עמה טענה ואינה כלום וגדולה מזאת נ"ל שאם ידוע הדבר בעדים שמתחילה לא הי' לו לראובן חזקת אורה על העכו"ם ואחר זמן פתח חלונותיו לחצר העכו"ם והחזיק שלש שנים וטוען עתה לקחתיה מן העכ"ם אינה חזקה מידי דהוי אהני ריש גלותא דלא מחזקינן בהו (שם ד' ל"ו.) לפי שהם עשירים ויש להם שדות ובתים הרבה ועוד שסומכים ע"ז שכל שעה שירצו שיטלו בזרוע את שלהן ואין חוששין למחות כ"ש הכא דלא חשש העכו"ם דבדיניהם לא הוי חזקה וא"כ הוה לי' לאיזדהורי בשטרי' לעולם ועוד דאמר בחזקת הבתים (ד' נ"ה.)^כצ"ל אריסותא: אשיותא דפרסאי מ' שנין ופירש"י אע"ג דבשאר מקומות הויא חזקה לישראל שלש שנים בארץ פרס אינה חזקה בפחות ממ' שנה דדינא דמלכותא הוא כן שם וא"כ בנדון זה דינא דמלכותא הוא שלא יחזיק אדם באורה על העכ"ם ובין עכו"ם על העכו"ם ובין ישראל על העכו"ם שלא יחזיקו לעולם ולית תקנתא אלא בשטר שקנה מן העכו"ם וששאלת על על ישראל שקנה מן העכו"ם ורפק בי' פורתא ואכתי לא יהיב לי' זוזי לעכו"ם ובא אחר בתוך כך ופתח חלונותיו לאותה חצר לא קנה דכל כמה דלא מטיא זוזי לידי' דעכו"ם לא איסתליק ולא הוי הפקד ומיהו הלוקח יזהר שקודם שיתן המעות לעכו"ם שיעשה חזקה גמורה כגון נעל גדר או פרץ מידי דמהני לארעא כדפ' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ד' נ"ב:) אבל רפק פורתא לא מהני אלא בשדה העומד לחרישה אבל בבית לא מהני אלא נעל וגדר אי נמי אם היתה שם גבשושית ונטלה חשיב בנין כדאי' בפ' כלל גדול (שבת ד' ע"ג:) א"נ שקיל מוליא ושדא בנצא או גומא וטממה הוי חזקה (ב"ב ד' נ"ד.) ואם לא החזיק הישראל או לא כתב העכו"ם שטר קודם המעות שנתן לעכו"ם^לצ"ל אז. או הישראל שפתח חלונותיו כבר זכה באותה שעה מן ההפקר ואח"כ אין יכולין להוציאו ממכר דכיון דאחזיק אחזיק ולא רמי להא דאמר (ב"ב שם.) האי מאן דשדא ליפתא בי פילי לא הוי חזקה מאי טעמא דבעידנא דשדא לא הוי בי' שבחא והשתא דשביח ממילא קא שביח ה"נ בשעה שפתח חלונותיו לא קנה דאכתי לא איסתליק עכו"ם והשתא דאיסתליק עכו"ם במאי ליקנו הא לא מידי קעביד מ"מ חלונותיו שעומדין בתוך שלו ופתוחים לקרקע של הפקר קנו לו האורה בקרקע של הפקר. וקל להבין. ושלום מאיר בר' ברוך שיח':