תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שנ״אTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 351

א׳^לארוכות סי' מ"ו. דקדקנו בטענותיהם ושורש דבריהם שבא שמעון להחזיק בישוב מכח מחילה שמחלו לו היישוב כל הקהל שהיו דרים לשם באותו ישוב באותו שעה מכח התלמוד אין כח באותו מחילה כי אין שמעון יכול לראות הישוב מחול^מצ"ל לו. לך אם לא שיקנוהו לו בקנין גמור והוה לי' כמו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום (ב"ב דף מ"ט.) אמנם לגבי היתר ישוב נהגו שמועיל בלשון מחילה ודוקא היכא שהקהל מודים שמחלו לו או במקום שיש עדים בדבר שהוא כן אבל בחזק' בלא עדים אפילו על ידי שבועה שמחלו לו כח היישוב אין מחזיקין אותו בכל מלכותינו אע"ג דטעין חזקה^נצ"ל שיש. שאין עמה טענה אתם נתתם לי במתנה כי הקהל הם מוחזקים נגד היחיד הבא להחזיק עליהם ודמי להני דבי ריש גלותא דלא מחזקינן בהו (ב"ב דף ל"ו.) כיון שאין חוששין למחות כדאיתא פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף כ"ט:) ההוא דקא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ביתא א"ל האי ביתא מינך זבנתא וכו' וא"ל אנא בשכוני גוואי הואי א"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך וכו' ואפי'^סצ"ל רבא. רב מודה דהיכא דידוע שהמערער דר עמו בשכונה גואי דלא הואי חזקה א"כ ה"נ אין חזקתו חזקה: