תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שנ״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 355
א׳בקצרות סי' ל"א ארוכות סי' נ' בחסרון וסי' תתקל"ט בשינוי וחסרון מרדכי ב"מ סי' רמ"ז בחסרון. להאריך אין פנאי למאלפני ולמערבניי בקצרה אשיב את הנר' בעיני על שמעון שהיתה לו בת קטנה וראובן הי' לו בן קטן וכתב לו שמעון לראובן שכשיהיהגצ"ל בנך. בני ראוי לקדש אם לאדצ"ל תקבל. קידושין בתי או אני בעצמי לא אקבל קידושי' אז אתחייב לך מעכשיו ב' זקוקים ומת שמעון קודם שהיה בן ראובן י"ג שנים והיא גדולה ועמדה ונשאת לאחר ועתה תובע ראובן הקנס מבניו יפה דן האומר שהיתומים פטורים שהרי בשעה שהיה הבן ראוי לקדש לא היתה ראויה להתקדש שכבר נתקדשה לאחר אך מה שכתב אם היה כתוב בשטר שלא תהא היא רשאה לקדש עצמה עד שיהיה בן ראובן ראוי לקדש אז היה הדין עם ראובן בזההצ"ל איני מודה לו. אני מודה שאפי' כה"ג לא קנה ראובן דקטן אין לו קידושין ונשואין לא דברי תורה ולא מדברי סופרים כדאיתא פ' חרש (דף קי"ב:) א"כ הוי כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתמות אחותךוצ"ל לאחר שיחליץ יבמתך דקיי"ל כרבנן דאמרי דאינה מקודשת (קידושין דף ס"ב.) והא דאמר בריש פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"א.) איתיבי' רב נחמן לרב הונא דאמר המזכה לעובר לא קנה האומר אם ילדה אשתי זכר תטול מנה וכו' עד ונימא לי'זצ"ל במבשרני אלמא כיון דהמקבל כו'. כמבשרני אלמא דהמקבל מתנה הוא בעולם אע"ג דתלה בדבר שאינו בעולם קנה ע"כ הא ליתא כמו שהוכחתי מאחר שתמות אחותך והתם ה"פ דקאי אלעיל דאמר משנתינו איני יודע מי שנאה ופריך לימא רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני אימור דאמר רב מאיר לדבר שבא בעולם לדבר שלא בא לעולם מי אמר והשתא פריך שפיר ולימא במבשרני שהמבשר כבר בא לעולם דבשר לה דהשתא הו"ל דבר שבא לעול' אע"ג דתלה בדבר שלא בא לעולם קנה. וקל להבין. אבל אין לדמות דבר זה כלל למילתי' דרבי יהודה בן תימא (ב"מ צ"ד.) דכל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו וכו' דהתם מיירי בתנאי שבעת התנאי התנה ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום וכיוצא בהן אבל היכא שבשעת התנאי אפשר להתקיים התנאי אימר דקנה. וקל להבין ושלום מאיר בר' ברוך שיח'.
1
ב׳ואחרי שהלך השליח לדרכו חזר בו מורי וכתב להם שנית:
2
ג׳כך היה נ"ל לכאורה כאשר כתבתי והשתא חוזרנ' בי דאף על גב דאמרינן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ כיון שהדבר הנקנה בא לעולם והנקנה והמקנה באו לעולם אע"ג דתלה הדבר בדבר שלא בא לעולם קנה וראייה מהא דאמר פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ג:) והא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפילו למ"ד מקנה ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו וכו' עד אמר רבא נעשה כמו שאמר כשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו וכו'חצ"ל אלמא. אע"ג דתלה בדבר שלא בא לעולם קנה אע"פ שיכלו לדחות ולימא ה"פ דסתם מתניתין רבי מאיר הוא והא דא' לא עביד דאתי דמי יימר דמיגנבה ואי מיגנבה מי יימר דמשתכח גנבא ואי משתכח מי יימר דמתחייב דלמא מודה ומיפטר אהא משני תלמודא דעביד דאתי דמיד כי גנבה קנאה לפרה למפרע מעכשיו ואין כאן אלא חד מי יימר דמיגנבא וחשיב הוא דעביד מיד דאתיטצ"ל ואתיא. כר' מאיר ולא רבנן אך נ"ל דוחק לאוקמי סתמא דמתניתין דלא כהלכתא מדלא קאמר בהדיא לעולם ר' מאיר היא ונעשה כאומר אלא ככ"ע וכן משמע פ' בכל מערבין (עירובין ד' ל"ז:) א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירד גשמים היום תהא זו תרומה וכו' אלמא אע"ג דתלה תנאו בדבר שלא בא לעולם הוי תרומתו תרומה ובסתמא כיון דסתמאיצ"ל קאמר. קרי לי' הויא ככ"ע אבלכצ"ל מהכותב. בהכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה (ב"ב ד' קל"ו:) דמשמע גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אין ראי' דקנה פירות אע"ג דתלה במיתתן בדבר שלא בא לעולם וכן כל מצוה מחמת מיתה אין ראי' דמתנת שכיב מרע מדרבנן כדי שלא תטרף דעתו עליו (שם ד' קמז:)לועי' רשב"ם ד' קל"ו. אבלמצ"ל ממגרש. מגדש יש ראיה מעכשיו אם מתי הוי גט לכ"ע (גיטין ד' ע"ב.) ע"כ אין נ"ל לפטור היתומים מטעם זהנצ"ל אך: ואם יש לי לפטור משום כיון דאנוס הוא שהרי מת בתוך הזמן פטור כדא' פ"ק דכתובות (ד' ב':) לפיכך חלה הוא או שחלתה היא אינו מעלה לה מזונות ומסיק לענין גיטין אינו כן עד מעכשיו אם לא באתי מיכן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב הרי זה גט מאי לאו מת ה"ה לחלה וכו' אלמא דלגבי ממון כה"ג אם הי' אומר אתן לך י' זקוקים אם לא באתי מיכן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש פטור שהרי אירע לו אונס אע"ג דגבי גט מפליג בין אונס מיתה לשאר אונסין ה"מ שלא תפול קמי יבם אבל בעלמא אםסצ"ל חלה. חשיב אונס מיתה לא כ"ש דאין לך אונס גדול דאם הי' חי היה מפייס בתו שהיתה מקיימת התנאי וכי מית מאי הוה לי' למיעבד והבנים לא ירצו בתנאי אביהם ועוד כיון דאביהם פטור שלא היה יכול לקיים גם היתומים פטורים שהרי לא נדרו לו שום דבר ולא שייך הכא מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם שהרי אביהם לא נתחייב בממון לא בחייו ולא במותו. וקל למבין. ולההיאעצ"ל דהאשה שנפלו. אשה שנפלה (ד' פ"ב.) לא דמי כלל דהא משני בעומדת באגם במקום שראוי לקנין המשיכה היינו משום דמשיכה הראשונה כלתה כבר ולהכי כשעומדת באגם חשיב משיכה אריכתא כמו כן היא כל כמה דלא נקרע השטר או נאבד לא נתבטל הקנין ואע"גפצ"ל דמת מידי דהוי דאמר מעכשיו כו'. דהוא אמר מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש דהוי גט הילכך אין לפוטרו מטע' זה אלא מטע' אונס כדפ'צכל ענין זה מיותר וכבר כתוב בתשוב' זו לעיל. ונר' דבאה כאן וכן בקצרות בשגגת הסופר המעתיק. (ולא דמי נמי להא דר' יהודה בן תימא דאמר כל תנאי שאי אפשר לקיימו והתנה עליו בתחילתו אינו אלא כמפליג בדברים דה"מ כגון על מנת שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום וכיוצא בהם דבשעה שהתנה היה לכל ידוע שאי אפשר לקיימו כלל אבל בנדון זה אינו כן) וקל להבין מאיר בר ברוך שיח': ומהקצ"ל שכתבת. שכתבתי שאחד מן העדים הוא קרוב א"כ מטעם זה יש לפסול השטר אם אין עדים שראו חתימת עדים ביד שמעון קודם שנעשה העד קרובו דאיכא למיחש שמא לאחר שנעשה קרובו כתב וזייף והקדים הזמן כמו שהוכיח ר"י בשמעתא דעד זומםרב"ק דף ע"ב: תוס' ד"ה מכאן ושם ד' ע"ג ד"ה א"נ. והוכיח מההיא מתנתא דהוי חתימי עלי' תרי גזלני (סנהדרין ד' כו:) וכו' והא דתניא בתוספתא דזה בורר (פ"ה) הי' חתום על השטר ונעשה חתנו אחרים מעידין עליו ולא הוא ה"פ מעידין עליו שראו חתימתו בשטר קודם שנעשה חתנו גם מעידים שזו היא חתימתו דלאו עלי' סמכו כלל הא לאו הכי חיישינן כדפ' ואע"ג דכתב על ההנפק אין להכשירו כלל בשביל זה דא' פ"ב דכתובות בגמ' (כ"א) העורר על השדה הדיינין חותמין על השטר אע"פ שלא קראוהו:
3