תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שס״בTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 362

א׳^טארוכות סי' תתס"ד תשובת מיי' להלכות אישות סי' כ"ד. מעשה אירע בכהן שנשא מניק' חבירו וקודם שנשאת נתנה בנה^יצ"ל למינקת. והדירו את המניקת בנדר ע"ד רבים שלא תחזור ועל דעת ה"ר יעקב כהן מקרקוב זצקו"ל עשו כן והביא ראיה מדאמר פ' אע"פ (כתובות דף ס':) דרב נחמן שרא לבי ריש גלותא ליתן הבן למניקת ולינשא מיד משום דבי ריש גלותא שאני דלא הדרא בהו שלא היתה המניקת^כצ"ל יכולה לחזור. רשאה מאימתו וכ"ש שכיון שנדרה על דעת רבים דלא הדרא בהו ונחלקו עליו גדולי הדור ואמרו דלא דמו מורא המקום למורא הבריות כדא' ויהא מורא שמים עליכם^לט"ס הוא: ולא כמורא בשר ודם כי אל חנון ורחום הוא כי רבים רחמיו רגע באפו וחיים ברצונו וגם החוטא מחשב שיעשה תשובה לאחר זמן אבל דבי ריש גלות' אלו היתה עוברת על דבריהם היו הורגים אותה מיד ולי הי' נר' כמו כן דלית הלכתא כרב נחמן דשרא להו לבי' ריש גלות' דתלמודא מסיק התם הלכתא מת מותר גמלתו אסור אלמא דס"ל לבעל התלמוד שאין שום צד היתר אלא במת שאינו יכול לבא בשום ענין לידי תקלה דאם איתא שהיתה בו צד היתר א"כ לאשמעינן הא כ"ש מת וכן משמע באלפס שדילג ההיא דבי ריש גלותא ופסק והלכתא גמלתו אסור מת מותר וכן הוא סדר שלו דבר שהוא עוסק ממנו אינו חוזר ומדלג עליו אלמא דאין הלכה כרב נחמן דשרא להו לדבי ריש גלותא ואני שמעתי שהמניקת היה לה בעל וא"כ הבעל יכול להפר לה כי נדרי עינוי נפש הם ואע"ג דאמר^מצ"ל השולח דף ל"ו. הנודר על דעת רבים אין לו הפרה^נבהכ"י כתוב כ"ש וט"ס הוא. ה"מ חכם אבל בעל מיפר כמו שפר"י בפרק השולח אהא דאמר אבל ניסת אין מדירין אותה משום דמיפר לה בעל והקשה ר"י וידירוה ע"ד רבים ותירץ אין מועיל דבעל מיפר אפילו נדרה ע"ד רבים וטעמא הוי משום דכל אשה הנודרות על דעת בעלה היא נודרת^סצ"ל עוד הקשה ויהא הבעל כו'. ושמא הבעל אומר לה קיים לכי דשוב אינו מועיל להפר^עותירץ שמא יפר לה בלחש קודם שיקיים לה. כ"ה בת' מיי'. ואח"כ אמר ה"ר יעקב אפי' לדברי האוסרים אם כנס לא יוציא כיון דאיכא תנא בפ' אע"פ (כתובות דף ס':) נתנה בנה למניקת מותר אע"ג דלית^פבהכ"י ליתא וט"ס. הלכתא כוותי' באש' כהן שאי אפשר סמכינן עליה כיון דאלו היה מוציאה בגט לא היה^פבהכ"י ליתא וט"ס. להחזירה עולמית דהויא לה גרושה והביא ראיה מדאמר בשמעתין (יבמות דף ל"ז.) כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה גבי אשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן אבל הכא כמאן ניעביד אי כרב מאיר הא יוציא וכו' משמע שאם היו מוצאים שום תנא שהיינו יכולין לסמוך עליו להתיר היינו מתירין בדיעבד אשת כהן כדאיתא גבי נפל (שם)^צצ"ל ויש לדחות דשאני התם שהרי כו'.^קבהכ"י ליתא וט"ס.? שהרי מן הדין היה לן למימר בכל דוכתא הלכה כרבנן דהוה לן למיזל בתר רוב וולדות שאינם נפלים דהא בכל דוכתא אזלינן בתר רובא אלמא חומר בעלמא הוא ולהכי באשת כהן סמכינן עלייהו אבל בנדון זה לא סמכינן כלל אמאן דאמר נתנה בנה למניק' מותר והא דקאמר תלמודא אי כרב מאיר וכו' משמע אי הוה שרי הייתי יכול לומר דמספיקא סמכינן עליה לא לפי האמת אלא לפי טעותו השיב לו כלומר במה תוכל להסתפק אי רב מאיר הוה שרי הייתי יכול לומר דמספקא לן אי עבדינן כרב מאיר אבל השתא דכו"ע מצרכי גיטא תמיהני מה עלה על רוחך להסתפק כלל בזה ועוד אין ה"נ דהוה מצי למימר כרב מאיר דשרי לא עבדינן כוותי' אלא האמת משיב לו דרב מאיר אסר טפי: