תשובות מהר"ם, דפוס לבוב שע״חTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 378

א׳^נקצרות סי' קע"ב מרדכי ב"ב פ"ט סי' תרל"ח תרל"ט תשובת מי' לס' משפטים סי' ה'. ראיתי מכתב רבותי בדין נפל הבית עליו ועל ארבע בנותיו ועל לאה אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחריה מת הבעל וד' בנותיו והננו יורשים אותו ואחיה של לאה אומר אחותי מתה אחרונה^סצ"ל והנני יוקש. והננו יורשים כתובתה ויש מרבותינו אומרים שלא יטול אחי לאה אלא חלק י"ב מן הנכסים וחשבי לה בספיקות וספיקי ספיקות דילמא הבעל מת אחרון ואת"ל לא מת אחרון שמא בת אחת מתה אחרונה ושמא השניה ושמא השלישית ושמא הרביעית ואני בעניותי נ"ל דאע"ג דיורש הבעל בא מכח ה' כוחות^עצ"ל מכח ראובן. וד' בנותיו אין זה אלא כח אחד דכיון דכולן קבועין אמרינן (כתובות ד' ט"ו.) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכח אחי לאה שקולה כנגד כולן וא"כ לא שייך לומר ספק ספיקא ולא דמיא הך מילתא כלל לספק ספיקא דעלמא כדפ' מטעמא דכל קבוע והכי אמרינן פ"ב דנזיר (ד' י"ב.) בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה עד אמינא לך דלא נייד פי' אשה שקבועה בבית משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואיכא למימר דאסור בכל הנשים אע"פ שלא קידש לו אלא אחת מטעם כל קבוע וכן פי'^פצ"ל שם. משם ר"י ולר"ת שפי' שם בע"א אין ראי' משם אמנם יש ראי' מספ"ק דכתובות (ד' ט"ו.) אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש הכי במאי עסקינן דאזלה איהי לגבייהו והו"ל קבוע ולא דמי לה כי בהיו בנות נשואו' היו גם בעליהן אומרים כל אחד אשתו מתה באחרונה דאז ודאי כל אחד הי' נוטל חלק ששי דיש לזה כח כמו לזה אבל השתא דליכא אלא שני בעלי דינין אע"ג דזה בא מכח הבעל וד' בנותיו וזה מכח אחותו גרידא הואיל ואמרינן כל קבוע שקולין^צצ"ל הן. ויחלקו ואין לומר שמא לא נהרגו במקום קביעתן אלא כשיצאו חוץ לבית דכה"ג פריך בנזיר^קצ"ל ודלמא. בשוקא אשכח וקידש הא לא קשיא דאפי' נהרגו חוץ לבית אמרינן ראשון ראשון שיצא נהרג דכל דפריש מרובא מריש ואיכא למימר דתחילה נהרגו ארבע מן האב וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא אחד מהם^רכ"ה בהכ"י וט"ס הוא. (וד' בנותיו עד שלא נשאר אלא א' מהם) והאשה ומהנך תרתי שנשארו איכא חדא ספיקא איזה מהם נהרג תחילה ויחלקו ואין לומר דלא אשכחן כל קבוע אלא בדיני נפשות ואיסור ולא בדיני ממונות דסברא זו מנין משום דקרא וארב לו דגמרינן מיני' כל קבוע (שם י) בדיני נפשות כתיב א"כ באיסורין מנין אלא ודאי אין לחלק וקצת יש סעד מדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא ד' קנ"ז.) נפל הבית עליו ועל מורישיו וכו' אע"ג דיש לפרש על כל אחד ממורישיו משמע נמי אם היו מורישיו שנים באין מב' כוחות ובעל חוב מכח אחד וע"כ לא פליגי בהא דאמר נכסים בחזקתו אלא משום דיורשי האב ויורשי מורישיו הם ודאי ובע"ח ספק ואין ספק מוצא^שצ"ל מידי. ודאי אפי' מתו מורישיו תחלה וירשם ראובן אין לו עד שיגבוהו ב"ד דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדמפ' פ' החולץ (יבמות ד' ל"ח:) אבל בנדון זה אידי ואידי ספק הוא דהללו באין לירש והללו באין לירש דד"ה יחלוקו ואפי'^תאם הלכה כרב ושמואל. אין הלכה כשמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו (שבועות ד' מ"ז.) שהרי אם מת הבעל ראשון היא ראויה ליטול כתובתה בלא שבועה דכל כה"ג שנהרג פתאום לא חיישינן לצררי וכן פי' רבי' שמעון מאנטל על קשיא שמקשין גבי נפל הבית עליו ועל^אצ"ל אשתו. מורישיו (ב"ב ד' קנ"ח. וע"ש בתוס'.) למ"ד לב"ה נכסים בחזקתן ויחלוקו והא אין אדם מוריש שבוע' לבניו ותירץ רבי' שמעון מיינבל דהכא מת פתאום ולא אסיקא דעת' לאתפושי צררי אלא היכא שמת על מטתו כדרך כל הארץ וביישוב הדעת דכל כה"ג הבו דלא להוסיף על מילתי' דרב ושמואל ואפי' את"ל דרב ושמואל איירי בכל ענין מדלא משני התם בפ' הנשבעין (ד' מ"ח.) הכי על כמה פירכות דפריך להו מיהו אנן לא קיי"ל בהא כוותיהו דהא אפי' ההוא דשכיב ושביק^בצ"ל אחי. מהא ס"ד התם (שם ד' מ"ח:) למימר הבו דלא להוסיף עלה ונהי דאסיק מה לי שלא פקדנו אבא מ"ל שלא^גצ"ל פקדני. אחי ה"מ התם דאין טעם לחלק אבל הכא שיש טעם לחלק כדפי'^דצ"ל אמרינן. נמי הבו דלא להוסיף. וצורינו יוסיף לנו אומן וגבורה לעובדו ביראה ובטהרה מאיר בר' ברוך שיחי':