תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ת״עTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 470

א׳^נצ"ל שאלתי את מורי המשכיר מלמד לבנו חלה או כו' והוא התחלת הסימן. חלה או מת או שאר אונסין אם חייב לפרוע לו כל השכירות והשיב דודאי חייב לתת לו כל השכירות דאפי' בפועל בטל נותן לו שכרו משלם דהוי כמו^סצ"ל אוכלשי. אוכלסי דמחוזא דכי לא עבדי חלשי (ב"מ דף ע"ז.) ונותן להם שכרם משלם ה"נ אדם חפץ ללמוד מלילך בטל^עצ"ל ואמרתי. ואמרה לו ומאי שנא דאמר פ' האומנין (שם.) פסק נהרא דהוי פסידא דפועלים היכא דאינו רגיל הכא נמי האב אינו יודע אם יחל' בנו אם לאו ויהא פסידא דמלמד ואמר לי התם אמר לי' בעה"ב לפועל הבא לי מים משדה אחר והשקה את השדה אבל הכא קאמר הא קאימנא ואמרתי לו מאי שנא ממיטרא דהוי פסידא דפועלים (שם.) ולא הודה לי ואמר לי שר"י זצ"ל לא היה מחייב לתת לו כל השכירות ומיהו אם יש לו נער אחר יתן לו נער אחר שילמוד ועוד אמר שיכול להיות היכא דלא התחיל ללמוד עדיין וחלה הנער או מת לא היה נותן לו שכרו ואם המלמד חזר בו נר' למורי דהוי כמו דבר האבד שילך הנער בטל ושוכר עליו כמו על שאר אומנין ודוקא אם ימצא אחר אבל אם לא ימצא אחר אין לו עליו אלא תערומות אבל במקום שהמלמד אניס ששמע שמת לו מת ורוצה לחזור בו יתן לו הבעל^פצ"ל הבית. שכרו כדקתני לקמן (שם.) השוכר הפועל ובחצי היום שמע שמת לו מת וכו' עד אמר רב נחמן בדבר האבד וד"ה אמנם מצאתי בתשובות רבי' יב"א שפסק שאם השכיר אדם מלמד לבנו לשנה ובתוך אותה השנה מת התינוק כמדומי'^צנ"ל דהוי כמאן דאגר כו'. דמאן דאגר אגורי ולא הוה רגיל למיפסק (שם.) דלא רמיא עלי' דבעל הבית לאודועי^קצ"ל דפסק. הפסק ה"נ לא רמיא עלי' דבעל הבית שהתינוק יחלה דמזליה גרם הלכך כל ימי חולי התינוק לא יתן לו שכרו אפי' כפועל בטל אבל אם יתבטל התינוק על ידי פשיעת אביו או בזה הענין שהיה יכול אביו להודיע למלמד שכן דרכו יתן לו כפועל בטל אפי' לא שכרו לשנה אלא לשבוע אחד או ליום א' ואותו יום עצמו נתבטל^רצ"ל בפשיעת. בפשיעה אביו נותן לו כפועל בטל ואם לאו אינו נותן כלום דמה לי שבוע ומה לי חודש ומה לי שנה וכולם יש להם דין אחד וכגון שהתחיל ללמדו אבל אם לא התחיל ללומדו ואפי' נתבטל בפשיעת אביו אין לו עליו אלא תערומות דדמי לפועלים שלא הילכו (שם ד' ע"ו:) אבל אם הוליכו ממקום זה למקום אחר ללמוד תינוק יהבי לי' ההוא דין גופי' דפועלים וכן אם התחילו במלאכה ועשו חצייה וחזרו בהן בזה שמין במלאכה כרבנן אם הוא נשכר ליום או לשנה כר' דוסא אם הוא קבלן כדמוקי לקמן אליבא דרב ונ"ל דדוקא אם ימצא מלמד אחר אבל אם לא ימצא מלמד אחר הוה לי' כדבר האבוד כדפרי' לעיל^שנר' דמיותר הוא וט"ס. (אבל אם התחילו במלאכה שמין להם וכו') ונר' אם בעה"ב חוזר בו ונותן לו שכר משלם דלא גרע מהילכו ומצאו שדה^תנר' דט"ס הוא. אחר כשהיא לחה וכגון דלא שכיחא לאיגורי וזהו דבר האבד לגבי פועל אבל אי שכיח למיגר אז ידו על התחתונה ואינו משלם כל השכירות העתק: