תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תע״וTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 476
א׳נדיבי ואלופי קהל מיידבורק מאוד מאד הוקשה בעיני עלי על שהיטלתם עלי דין בני גושלר ועל מו"ר ורבי הר' מאיר כי מה אני ומה חיי לישב בדין עם גדול הדור ואני קטן שבקטני תלמידיו אף כי בכתבכם הקדמתם בי"ת לאל"ף אך רק כתבתם בתשר"ק ולפי דעתי כאשר מפי נזרק כן נ"ל האמת שאין כח בדין ביד הנ' ר' מתניה ובניו להוציא את ר' יצחק וחתנו וחבורתם מן היישוב עיר גושלר לפי מה שפסק מורי הר' זקיני ומורי ה"ר ר' יצחק מווינא שאין חרם יישובשם. ועוד איך יוציאם מחמת חרם שיש בכל היישובים והם עצמם לא זכו אלא מחמת הפסק שפסקו לחמיו של הנ"ר מתניה שאין חרם ביישוב גושלר ואחרי שמחמת חרם היישובים אין בדיןתצ"ל שיכולין: יכולין להוציאם גם חרם שקיבלו על עצמם נר' שאין צריך התרה כאשר כתבתי במכתבי הראשון שהרי מפורש בשטר הנ"ר מתניה ובניו שמחמת חרם היישובים הוזקקו לקבל עליהם ולצאת אחר הזמן והרי היו אנוסים שהיו מכריחים אותם לצאת ואפי' על דעת רבים דאין לו הפרה (גיטין ד' ל"ו.) הכא אין צריך הפרה כיון שהיה בטעות ואין צריך להביא ראיה על כך ואף כי הקשה בתוספות ר' שמשון זצ"ל בר"פ השולח היכי יליף ר' יהודה ממעשה דגבעונים דברבים אין לו הפרה והא בטעות היה ואפי' לא היו דוחקין אותם לצאת אלא מעצמם בלב שלם בלא אונס היו מקבלים חרם לצאת נר' דיכול להתיר אפי' לכתחילה רק שיודיעוהו אפי' לא יתרצו דטעם שמפ' בירושלמי (נדרים פ"ה הל' ה'.) ריב"ל דצריך להתירו בפניו מפני החשד נראה עיקר ולא כר' יוחנן דאמר מפני הבושה. דהא תלמוד שלנו בנדרים פ' ר' אליעזר (נדרים ד' ס"ה.) יליף ממשה וצדקיהו והיינו כריב"ל דהתם ליכא טעמא דבושה אלא טעמא דחשד מההוא טעמא אין צריך דעתו אלא הודעה בעלמא וכמדומה לי שהכל כתב כן ר' שמשון ר"פ השולח (גיטין ד' ל"ה:) גבי וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם. ומורי ורבי ה"ר מאיר כמו כן כתב כן שיכול לפרש למ"ד מפני החשד ומטעמי מ"ו ורבי ה"ר מאיר וראייתו יש לפסוק שאין הנ"ר מתניה יכול להוציא שהרי טעמו לפי שעשה להם טובה צריך דעתם ועוד לפי שהוא על דעת רבים והנה לפי האמת כאשר נעשה לא היה להם שום טובה בהרחבת הזמן כיון שבדין היו יכולים לשאר אע"פ שלא ידעו מ"מ קודם יציאתן משם היו דורשים ובאין על האמת. ועוד שהרי כבר הותר וגם על דעתם לא קבלו חרם כאשר כתוב ומוכיח בלשון הקבלה שלא אמרו אלא קבלנו עלינו בחרם מעכשיו ובין אין חרם ובין יש חרם ביישוב גושלר אין הנ"ר מתניה ובניו מוחזקים ביישוב יותר מהם בכלום ואינהו דלא סיימו קמי' מורי ורבי ה"ר מאיר ושאר הגדולים המעשה כולו כמו שהיה וכתבו לפי דבריהם אבל לפי האמת אין איש חולק ואנא לא חילק ידענא ולא בילק אך נר' כי כל ישראל יש להם חלק בגושלר ואין הנ"ר מתניה ובניו וכן ר' יצחק וסייעתו יכולים לעכב לשום אדם מלדור ביניהם וגם מבני התושבים שירשו מאבותיהם לא יוכלו לעכב לפי פסק מורי זקני ומו"ר ה"ר ר' יצחק מווינא ז"ל. ושלום אליעזר בר' שלמה נ"ע:
1
ב׳על דברי דתות שהפגיןאנר' שט"ס הוא. את ר' מרדכי על הח"ר משה דמיתקרי חקו שקראו עבריין שיושב ביישוב גושלר שהוא של אבותיו והשיב ר' מרדכי הלא ירדתי בדין עם קרוביך וזכינו ביישוב והשיב הח"ר משה אם ירדו קרובי לדין מורי אבי ז"ל לא היה אז בעיר ולא ביטל כחו ואני רוצה לירד עמך לדון לפני ה"ר פרץ או לפני רבני צרפת אמת כי זקינינו זוכרים הדברים אך אחרי אשר עתה קמו חדשים אשר לא ראו ואשר לא ידעו מה שנעשה לכך חידשנו הרברים עתה שנת נ"א לפרט ואומרים אנו בהסכמה גמורה בנערינו ובזקינינו שיישוב גישליר מותר לכל ישראל כמו שפסק מורי ה"ר אליעזר זצ"ל והבא לחלוק מזהירים אותו דלא מיבעיא אותם שירדו לדין שאין להם פתחון פה לחלוק אלא אף בני אותם שלא ירדו לדין מ"מ כיון שהיורדים ארצו קמייהו ושתקי מינח ניחא להו ועוד הרי מעשים בכל יום אדם שיש לו ישוב ויוציא ממנו אדם הנכנס בו ומוצאו פנוי זוכה בו וכיון שזכו בדין לאותם הדרים בו ואותן שלא ירדו היו חוץ לעיר נמצא שאלו שירדו בו מצאוהו פנוי מהם ולא דרו בו לכך יש היתר לאיסורם ואיסורייהו לא אסרי ועירורייהו לא שריר ולא קיים ולאו כל כמינייהו לאסור דבר שאינו שלהם ואשר דברו עד עתה לפי שסמכו על כתביהם ואחרי שיודעים שכתביהם מבוטלים אםבצ"ל ישהום עוד עוברים כו' יישוב עיר עוברים משום בל תשכן באהלך עולה דגרעי משטר אמנה ושטר פרוע (כתובות ד' י"ט:) אם יאמרו עוד ויזידון ילקו בחסר יתר מאתנו על כי מושיבים את הארי אחר מותו וסייג לחכמה שתיקה ומהפך בהני מילי גרע ממהפך בנבילתא פיו ולשונו ושומר שומר מצרה נפשו קהל מיידבורק. חיים פלטיאל תולעת:
2
