תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ת״פTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 480

א׳^יקצרות סי' קכ"ז. נראה לי אם נשאה במקום ועתה היא במקום אחר הכל הולך אחר מקום הנשואין ואם נהגו ליתן שם מאתים זקוקים גם היא תגבה כן אע"פ שבמקום שהיא אינה גובה^כצ"ל כן. כל דקיי"ל כרשב"ג דאמר פ' בתרא דכתובות (דף ק"י:) נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות קפוטקי' ואע"ג דמייתי התם בגמ' לאפוקי מרשב"ג ה"פ לאפוקי שאותה ברייתא לא תסבור כרשב"ג דמיהו הילכתא כוותי' דאמר כתובה דאורייתא דהא רב אשי דהוי בתראה כוותי' ס"ל דאמר (שם דף יב.) כל שלא מישמש אינו יכול לטעון טענת בתולים דלית לי' חזקה^לנר' דט"ס הוא וכו' אין אדם טורח וכו' ומשום דכתובה דאורייתא וכן אנן כותבין דחזו ליכי מדאורייתא וכן פר"י. ומה שתמהת על מה שכתבתי דנכסים בחזקת יתמי קיימי דע כי ר"ח פסק כן בפירושיו ובספר חפץ משום דמסיק התם^מצ"ל בפרק. אלמנה (כתובות ד' צו:) דכ"ע נכסי בחזקת יתמי. ומה שכתבת דכיון שנושאת ונותנת בהם בנכסים^נצ"ל בחזקתה. בחזקתן קיימי אי משום הא לא היו^סצ"ל בחזקתה. בחזקתן דאינה אלא אפטרופוס בעלמא ליתומים שסמכו אצלה וכן מה שהשביחה הכל ליתומים (ב"ב ד' קמ"ד.) ורגילות הוא דטרחא קמי יתמי וכיון שתובעות כתובתה בב"ד שוב אין^עצ"ל לה. מזונות (כתובות ד' נ"ד.) אלא כתובתה והנכסים^פצ"ל בחזקת יתמי קיימי. בחזקתן קיימי והיא תובעות כתובתה מהם ועוד דלא תפסה אלא לאחר מיתה^צקצרות סי' קכ"ח. ורגילות הוא להשביע בב"ד בנקיטת חפץ ויש לפחות לה כל כמה שנתנה ויש להשביעה שלא עיכבה ושלא נתנה ואפי' נתנה לבנותיה פוחתין לה או אפי' לצדקה אין לה רשות ליתן ממון היתומים דאפי' ב"ד אין להם כח ליתן לצדקה ממון היתומים בלי רשות כדאמר פ' נערה (כתובות דף מ"ח.) מי^קבכ"י שנשמטה וט"ס. שנשתטה ב"ד יוררין לנכסיו ומפרנסין בניו ובנותיו^רצ"ל אבל לא כו': אפי' לא דבר אחר ופליגי אמוראי בפי' דדבר אחר ותרוייהו מודו בצדקה דלא וכן בפ' הניזקין (גיטין דף נ"ב.) דאין פוסקין צדקה על היתומים ואפילי לפדיון שבויים ואין אפטרופוס רשאי ליטול כלום משל יתומים אלא א"כ מלביש עצמו כי היכי דלישתמעי מילי' דלטוב להם כי ההיא דעמרם צבעא (שם:):