תשובות מהר"ם, דפוס לבוב ת״צTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 490
א׳רהוזכרה ברמז במרדכי ב"מ פ"ט סי' ש"ץ. עלית למרום ושבית שביה. מתנותשאולי צ"ל נחלת או כפלים. נחלים לתושיה מוה"ר ה"ר שמריה קשיא למר אי נהרדעי לכל מילי קבלו דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון (ב"מ ד' ק"ד:) מאי איצטריכו תו לפ' איבעי למישתי שיכרא שתי לא קשיא דנהרדעי קיבלו סתמא מלוה וקהדרי ומפרשי לשמועתא דמסתמא לכל מילי איתמר ואף למישתי שיכרא דגריע מכולהו ולאפוקי מדרב אידי בר אבין דמורי להו לכל מילי ואפי' ליעשות מיטלטלי אצל בניו ולא פליג עלייהו אלא בלמישתי בי' שיכרא דבהא ס"ל כרבא וכ"ש דמפירושא דמילתייהו שמעינן נמי לאפוקי מדרבא דפליג עלייהו בתרתי וטעמא דקא עבדו רבנן מילתא דניחא לי' ללוה וניחא לי' למלוה שייך נמי לענין שמיטה ועוד כיון דמפרשי טעמא דשייך לענין אחריות ולענין רווחא היכא דקצץ לו דינר קעבדי רבנן מילתא דניחא לי' ללוה וכו' מסתמא ה"ה לכל מילי דלא מיסתבר לאיפלוגי בלי טעמא בין לגבי אחריות בין לענין שמיטה וקידושין ולומר דלגבי האי חשיב מלוה ולגבי הני פקדון. וכתבת זה לשונו. וסבר' נהרדעי תמוה דאי מלוה היא לכל מילי א"כ יצא שכרו בהפסדו דמסתמא טפי ניחא לי' למלוה לקבולי עלי' אחריות מלשויה מלוה ותשמוט בו שביעית ויהא רשאי למישתי בי' שיכרא לא ידענא כלל מאי תמיהא דמר דאיבעי מלוה מצי למיכתב פרוזבול ולא תשמטנו שביעית ואפי' לית לי' ללוה ולא למלוה קרקע הא מצי למיזבן קרקע כל שהוא את הלוה ולכתוב עליה פרוזבול כדאיתא פ' השולח (גיטין ד' ל"ז.) עוד כתבת וזה לשונו איכא למימר דרבא חשיב לי' פקדון לכל מילי לבד מענין אחריות ומשום דקאי אמילתייהו דנהרדעי ורב אירי בר אבין נקיט נמי איהו מאי דאיירו בי' אינהו ועוד אשכחנן נמי הקפת חנות דאין שביעית משמטתו (שביעית פ"י מ"א) אפי' הכי לא גבי מיתמי עכ"ל הא לא מצית אמרת דהא טעמא דקיהיב רבא למילתיה דנהכי קרו לי' עיסקא לאיעסוקי בי' ולא למישתי בי' שיכרא ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו לאו טעמא הוא לענין קדושין דהא אשכחנן גבי קידושין דחשיבא מלוה ואפי' יהביה ניהליה לאיעסוקי בי' ולא למישתי ביה שיכרא ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו כגון כל עסק דיהבינן סתמא בתורת עיסקא וקיי"ל שלא יוציאוהו באכילה ושתיה אבל להלוותם אפי' באשראי רשאי כל כמה דלא מיחה בו בהדיא. והשתא אם הלוום המקבל באשראי ושוב א"ל הנותן בתך תהא מקודשת לי באותו חוב פשיטא הוא דאינה מקודשת דמלוה היא אף לדבריך אע"ג דלענין לעשותה מטלטלין אצל בניו חשיב כפקדון לגבי קידושין היכא דכבר הלוה באשראי ולא ייחד דבר במקומו פשיטא דאינה מקודשת כדמשמע פ"ק דקידושין אלמא ליעשות מטלטלין אצל בניו וקידושין לא דמו אהדדי דטעם לעשות מטלטלין אצל בניו תלוי בזה דלא יהבינן לכלותן ולהוציאן באכילה ושתי' לכלויי קרנאתצ"ל דהוה לי'. הוה לי' אסמכתא עלייהו כמו אמקרקעי וכו' וכן פי' ר"ת שם והוי כי אשלי דקמחוניא דפ' מציאת האשה (כתובות ד' ס"ז.) והיינו טעמא נמי בזמן הזה שאנו מגבין כתובתה אף מחובות העכו"ם דעיקר אסמכתייהו עלייהו וכיון דלא דמו אהדדי כדפרישית א"כ הלוואה אי נמי דאפי' אי איתנהו אכתי זוזי בעין או הלואה על משכונות וקידש בהם אינה מקודשת כדין מלוה (קידושין ד' ו'. מ"ח.)אצ"ל ולההיא דפ"ב דקדושין כו'. לההיא דפ"ק דקידושין (ד' מ"ז.) לא דמיא דכי נשתייר שוה פרוטה מקודשתבנר' דט"ס הוא. (ולא דמיא) דהתם לא נתן לה רשות ליגע בהן שלא בתורת פקדוןגצ"ל אנא. שיהו צרורין ומונחין בידה יהבינהו ניהלה הלכך כי נשתייר בהן שוה פרוטה מקודשת אבלדצ"ל כאן. כיון דלהוציאם בתורת עיסקא יהבינהו ואפי' אי בעי להלוותם בהקפה רשאי סברא הוא דמעכשיו הוי מלוה כיון דשרי לאישתמושי בהדייהו ואדעתא דהכי נתכוונו הנותן והמקבל כמאן דאישתמיש בהו כבר דמי וכי היכי דאלו הלוום כבר באשראי לא מיקדשא בי' לא נתקדש בי' נמי אפי' כי לא איזפינהו כיון דלזה הם עומדים אפי' הוא חפץ ואני דמיתי עיסקאהצ"ל לפקדון דקביל כו'. דקביל עליה אחריות ונגנב או שאבד דחשיב לי' התם מלוה לענין קידושין (שם ד' מ"ז:) כ"ש הכא דיש לו רשות להשתמש בהן ואפי' כי איתא בעין היה ראוי לומר גבי עיסקא דאינה מקודשת בחלק המלוה כדפרי' לעיל סוף סוף היכא דליתי' בעין ברור הוא דאם קידשה בו אינה מקודשת כדפרי' לעיל אע"ג דאפי' כה"ג לא נעשה מטלטלין אצל בניו ולא כמו שכתבת דאם מכר עיסקא בהקפה נעשין מטלטלין אצל בניו דהאוצ"ל לא. מפיק תלמודא מידי אלא דלא למישתי בי' שיכרא ולכלותו אבל בהקפה איבעי מקיף לי' כדרך עיסקא שפעמים מוכרין אותה בהקפה ובטדשא וכן משמע בתוספתזצ"ל ב"ק ולא ידעתי אן הוא. בפ"ק בפ' הגוזל משמע דבכל ענין לא נעשה מטלטלין אצל בניו ועוד למי שהוא מקיף להם משתעבדים לי' מדר' נתן (ב"ק ד' מ':) כמלוה ועדיף שיעבודי' מדמעיקרא דמעיקרא לא משתעביד אלא הלוה לחודי' והשתא תרוייהו משתעבדי לי' ומה שכתבתם דאשכחנן הקפת חנות דאין שביעית משמטתו ואפי' הכי לא גבי מיתמי לא איריא היא כלל שהרי אני כתבתיחצ"ל לך: בך שאם הלוום לו ראובן לשמעון ויחד לו שמעון ברשות עצמו כלי להלואתו גבי מיתמי אע"ג דשאר
1
ב׳(בהכ"י אשר לפני כתב. חסר כאן.)
2