תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תצ״הTeshuvot Maharam, Lemberg Edition 495
א׳סהשאלה הובא במרדכי ע"ז פ"ה סי' תתנ"ו. יודיעני אדוני על עכו"ם א' שהושיט ידו בגיגית מליאה יין חדש ובא השכיר וגער בו ומצאו שלאעצ"ל נגע. רק מעט ברתיחה ולא ביין עצמו והורה המורהפצ"ל לאיסור. ועבדך מצא משנה בריש טבול יום (פ"א מ"א.) רתיחת גריסין ורתיחת יין חדש ב"ש אומרים חיבור וב"ה אומרים אינו חיבור.
1
ב׳תשובה אשיבך מילין שאם נגע הרתיחות ייןצצ"ל נראה לאיסור מדגרסינן (ע"ז ד' ע':) ההיא ריביתא דאשתכחת כו' והוה נקיטת אופיא בידה כו' אימר מגבה דחביתא שקנתי' ומסתמא ביין כו'. לאיסור דמסתמא ביין חדש מיירי שרגיל באופייא אגבא דחביתא כשתוסס ומדנקט אגבה ש"מ דמתוכו הוי חיבור ומריש טבול יום אין ראיה להתיר ביין חדש ולדמותהקצ"ל לטבול יום. דניצוק יוכיח לרב הונא דהוי חיבור ליין נסך (ע"ז ד' ע"ב.) ואפי' למאן דפליג בניצוק מודה בקטפרס כדאמר גבי ההיא דאישתכח בעצרתא (שם ד' ח':) והוא קטפרס ואי איכא טופח על מנת להטפיח בעי הדחה וניגוב כל המעצרתא ולא סגי במקום שנגע לבדו להדיחרצ"ל וניצוק לא כו'. (לכך דבנצוק) לא הוי חיבור אפי' לטומאה קלה (שם דע"ב.) ואפי' איפלגו נגבי יין נסך אי הוו חיבור אי לא ואפי'שאוני צ"ל בקטפרוס הא ב"ש כו'. ועי' בספר הישר לר"ת ד' נ"ו ע"ג דהכי ס"ל לרב פפא. בסתם יינן וב"ש וב"ה מודו בריש טבול יום דלגבי שאר כל הטומאות הוי חיבור וא"כ ראוי לההמיר ביין נסך שהרי ר' יוחנן דימה אותהתצ"ל לענין חצר. לחצר החלוקה במסיפת (שם ד' ע':) והלכה כר' יוחנןאלא ידעתי פירושו. ול"ג והתניא ובזה אין להסתפק דסמכינן אגמרא דידן דאין הלכה כר' שמעון (ע"ז ד' ס': ובירושלמי שם פסיק כותי'.) וכי מדמינן לה לגבי חביות שניקבה בין מפיה בין משוליה (שם ד' ס') התם לא מדמינן לה אלא לענין היתר הנאה אבל בשתיה אסור דהא הוי אשבורן דהוי חיבור אפי' לטומאה. אבי העזרי:
2