תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרי״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 1017
א׳תתריז. ראובן תבע שמעון חמיו לדין ואמר שחייב לו כ"ה זקוקי' כי זקנו [חמיך נתן לב' בנותיך] חלק אחד משלו על תנאי אם תמות האחת בלא זרע תירשה אחותה ואם ח"ו תמות אף השנייה בלא זרע יחזרו הנכסים לבניו היורשים הראשונים ואתה היית מוחזק בנכסי' של זקיני ויהי אחרי שנשאתי את בתך שנתים מת בתך [אחרת] בעודה קטנה ע"כ אני שואל ממך כ"ה זקוקי' י"ב זקוק' וחצי עבור ירושת אשתי וי"ב זקוקי' וחצי עבור ירושה ראשונה אשר מתה וירשתה אשתי ושמעון משיב אותם כ"ה זקוקי' ששאלת מאתי שנפלו לאשתך מאחותה ומחלקה הנה נתתים לה לנדן כאשר נשאת בתי וראובן משיב כשנתשאתי בתך לא הוזכר לי אותו ממון כלום בנדוניתא ועוד איך תוכל לומר שנתת לי אותו ממון והלא התנה ואמר [שאם] ח"ו תמותו שתיהן שיחזרו אות' כ"ה זקוקי' ליורשי' הראשונים ועוד איך נתת לי חלק השנייה שהיתה קטנה ושמעון משיב מה היה לי להזכיר מאיזה מון אני נותן לבתי נשאת בממונה שכבר היתה גדולה ומה שאתה שואל איך נתתי לך חלק זוגתך וחלק אחותה [חלק הקטנה כי אמרתי כאשר תעמוד על פרקה להנשא אתן לה משלי ע"כ נתתי לך חלק זוגתך וחלק אחותה] ועוד מה דין יש לך עלי כל זמן שאין לך זרע מבתי והלא התנה זקינה של בי שאם "ו תמות בתי בלא זרע שיחזור הממון ליורשי' הראשונים והם יחזרו עליהם ואפי' אם הממון הי' בידי לא אתנהו כי יחזרו עלי' יורשי' הראושנים וע"כ זאת נתתיו לבתי בנדוניא. וראובן משיב מה שאתה ירא שאם מות בלא זרע יחזרו היורשי' הראשוני' עליך מזה אבטיחך מהם ושמעון משיב אפי' אם היה בידי לא אתנהו לך כי אני רוצה להחזיר להם [אם] ח"ו תמות אשתך בלא זרע [והרי] נתתיו לך ואני פטור ממך. נראה דשמעון נאמן במגו אי בעי אמר בתי הקטנה נתנה לי דהפעוטות כבר שית וכבר שבע מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלי' (גיטין נ"ט ע"א) וגם מתנתם מתנה ואפי' בלא שבועה כי מי יכול להכחישו אין ראובן חתנו יכול לטעון אלא טענת שמא ואין נשבעין בטענת שמ ואע"ג דאפטרופוס שלא בטענה נשבעי' האי אפטרופוס שמינהו זקינה לצורך הבנות הוי כאפטרופ' שמינהו אבי יתומי' [דלא] ישבע כמו [דאמר] אבא שאול דפסקי' כותי' בפ' הנזקין {גיטין נ"ב ע"א) ועוד [דל כל] זה מכאן הבת החיה אין לה כלום בחלק המתה דהא כיון דזיכה הזקן לקטנה י"ב זקוקי' וחצי זכתה בחייה והא דקאמר [ואחריה] ירשנה [אחותה] הא לא מצי ירתה לה לא מכח המתה ולא מהח של זקן מכח המתה לא ירתה לה דאדרבא אביה שמעון הוא דיריש לה דהאב קודם לכל יוצאי יריכו ומכח הזקן נמי לא דבבת בין הבנים לא אמר ר' יוחנן בן ברוקא (ב"ב ק"ל ע"א) דבריו קיימי' א"כ כי אמר ואחריה תירש [אחותה] הו"ל כאלו קאמר ואחריה יטול החמור דלא קנה אלא יורשי המתה דהיינו אביה ועוד איכא טענה אחרינא כמו שטוען שמעון שלא זיכה לאחותה אא"כ יהי' לה זרע מיהו אין אנו צריכי' לכל זה כלל [דאפי' אם] יהא לה זרע אין לחתנו עליו כלום כדפרי'. ועל הדין השני שטוען ראובן לשמעון לקחת מאבי ל' זקוקי' ויש לי עדים [והלה] משיב כל מה שלקחתי מאביך פרעתיך אם יש עדים שאותן ל' זקוקי' לקח בגזל הו"ל שמעון [גזלן] וכשנגדו דהיינו ראובן ישע שלא פרעו ויטול כדתנן (שבועות מ"ד ע"ב) באלו נשבעי' ונוטלי' כו' הנגזל אבל אם נטל אותן ל' זקוקי' ברשות אז שמעון נשבע ולא משלם דקיי"ל (שבועות מ"א ע"ב) המפקיד או המלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים. ושלום מאיר ב"ב זלה"ה.
1