תשובות מהר"ם, דפוס פראג ק״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 102
א׳תשובה לבני ווינא.
1
ב׳קב. אריותא קמיכון ואתין שאלין לתעליא, בישישים חכמה ולא בדרדקי טעמא ובטליא, הלא עמכם ארון הברית הכרתי והפלתי מו' הר' אביגדור הכהן הגדול אשר חשן המשפט על לבו. מה שכתוב מעבר הלז ששמעון משיב שלא קבל לתת לו ריוח גם מהלואה גם ממכירה נראה דאפי' אם הוא כדבריו צריך לחלוק עם חבירו הריוח כגון שהריוח ממעות של שותפים ודמי' להא דפ' הגוזל קמא (בבא קמא ק"ב ע"א וע"ב) הנותן מעות לשלוחו פי' למחצית שכר לקח בהם חטים [וקלח] בהם שעורי' אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ומסקנא דלסחורה כ"ע ל"פ דאם הותירו היתירו לאמצע ה"נ אחרי שהוא מודה שהוא קבל המעות להטביעם ולקנות כסף למחצית שכר גם שאר רוחים יתן אם שינה בהם והרויח בהם ואם פחתו פחתו לו כיון ששינה. ומזה פסק ר"י דהנותן מעות למחצית שכר וא"ל אל תלוה אותם אלא על משכנות של כסף וזהב ותטמרים בקרקע אם שינה להלותם באשראי או בשאר ענינים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. אמנם אם פירש מתחלה ואמר אם ארויח בשאר ענינים לא אחלוק עמך אז לא יחלוק עמו. ומה שטען ראובן שהלוה ממעות השותפי' לשמעון ולא פרע עדיין מ' ליטרא ושמעון משיב שפרעו ישבע שמעון שפרעו ויפטור וראובן ישבע שלא פרעו כרבנן דבן גנם. גך על אותו ט"ו זקוקי' שראובן תובע את שמעון ישבעו שניהם וגם ישבע ראובן שהריוח הבא מאנ"ט ומניישט"ט ומן המטבעיי' שהי' בכלל אותו חשבון של ט"ו סוף דבר כל א' ישבע שלא עכב לעצמו כלום מחלק חבירו דשותפי' נשבעי' אפי' שלא בטענת ברי כדתנן פ' כל הנשבעי' (מ"ה ע"א) אלו נשבעי' שלא בטעננ השותפי' וכו' וטעמא משום דמורו התירא וכ"ש הכא בנדון זה שכל א' טוען [טענת] ברי ומאותן י' ליטר' שבאו ליד השליח ואבדו ושמעון טוען שהשכיר אותו בלא ידיעתו נראה דאע"ג דקיי"ל שומר שמסר לשומר חייב הכא ראובן [פטור] מאותם י' ליטר' אפי' הוא כדברי שמעון אחרי שלא נתן מידו ליד שליח אלא ששלח השליח [להאיש] להביא המעות ושם נתנו לי המעות לא הוי אלא [כגרמא בניזקין בעלמא] ונראה דאפי' גרמא לא הוי ואפי' בדיני שמים לא מחייב מידי דהוי אשולח את הכערה ביד פקח דפקח חייב והמשלח פטור אף בד"ש כמו שפי' ר"י שם (ב"ק נ"ט ע"ב) אבל אם הוא נתן המעות לשליח אז צריך ראובן לשבע שהוא כדבריו שהשכיר אותו מדעת חבירו או ישבע שחבירו סמכו עליו שיעשה כל מה שירצה להכניס ולהוציא ומינהו אפטרופוס ואם שמעון טוען טענת ברי שנחסרו המעות ונפסדו תחת יד ראובן אז צריך ראובן לשבע שלא נפסדו דאי מודה שנפסדו חייב לשלם שהרי לא שימר כדרך השומרי' שמסרו לבנו ולבתו הקטנים ותנן פ' המפקיד (בבא מציעא מ"ב ע"א) דאפי' ש"ח חייב דפשיעה היא ועוד לפי האלפס שפי' דבעיסקא הוי כש"ש על פלגא דפקדון חייב אפי' בגניבה ואבדה ואפי' לדברי רבי' שפיר"א שאומרי' שאין חייב אלא כש"ח וגם יכול להיות שבנדון זה מודה האלפס דאינו אלא כש"ח על חלק חבירו ומה שפסק שהוא כש"ש היינו בעסקא שהמעות כלן לאחד ומלוה אותו לחבירו הואיל ונהנה מהנה אבל בנדון זה שלשתן הטילו לכיס לא שייך הואיל ונהנה מהנה ולא הוי אלא כש"ח מיהו בפשיעה חייב הואיל [ומסרו] לבנו ולבתו הקטנים הוי פושע. וכל מ"ש שראובן חייב בפשיעת הי' ליטר' של השליח ובפשיעת החסרון היינו אם נעשית הפשיעה קודם שהי' שמעון עמו במלאכתו אבל אם הי' כבר עמו במלאכתו [פטור] דקיי"ל פשיעה בבעלי' פטור והא דתנן בהאומנין (פ' ע"ב פ"א ע"א) שמור לי ואשמור לך ש"ש ותני' בברייתא שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך נעשו כש"ש זה לזה מוקמי' ליה התם דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר. ובבקשה מכבוד מורי להעביר קולמו על שגגתי ואל ישכן באהלי עולה ואני פי מלך אשמור דברת מלכי צדק והוא כהן לאל עליון ותזכה לראות בנחמות ציון ושלום כנ' בהמ' מאיר בר' ברוך זלה"ה.
2