תשובות מהר"ם, דפוס פראג קל״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 136
א׳קלו. וששאלת על ראובן שנתן כל נכסיו [לבניו] ע"מ [שיתנו] לד' בנותיו כך וכך מעות ואם יפחתו מן המעות שיתנו לבנות מן הקרקע ונפטרה אחת מן הבנות בחיי אביה נ"ל דאע"פ שהמתנה מתנה שהם יתנו חלקם של בנות הנמצאות אבל בחלק המתה יהו פטורי' אפי' מלתת ליורשי' [כדתניא] ומייתי לה בהאומר (ס' ע"ב) ובמי שאחזו (ע"ד ע"א) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וכו' עד רשבג"א נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשים כו' עד מר סבר פי' ת"ק לי ולא ליורשי ורשב"ג לי וליורשי ונראה דהלכה כת"ק ולא כרשב"ג דדוקא כל מקום ששנה במשנה [הלכה כמותו] ולא בברייתא ואע"פ שהבנים פטורים מחלק המתה המתנה אינה בטילה כיון דמן הדין אין לבנות במקום הבנים אלא לקיומי' לתנאה הוא דבעי [וכיון] דמתה יתנו לאחרות ומחלקה יהו פטורי' ודמי' [לההוא דמי שאחזו] (ע"ד ע"ב) [דההוא] גברא דאמר [לי' לאריסי'] כ"ע דלו תלת ואכלי ריבעא את [דלי ארבע] ואכיל תלתא לסוף אתא מיטרא רבא אמר הא לא אצטריך וקיי"ל כותי' ואפי' לרבנן [דאצטלא] בהא מודו דהא להרויח קאמכוין [והא לא] אצטריך. ולא דמי' להא דפ' [האומני' ע"ז ע"א] דאתא מיטרא ומסיק התם דפסידא דפועל הוא דשאני התם דלא [עבדו] פועלים מידי והא לא נכנסו לה אבל הכא לשאר בנות קיהבי חלקם. ועוד אבא לגבי' בריה גמר ומקנה ולא מכוין [אלא להרויח] ולענין זלות אנמי ברתיה עדיפא ליה [וכיון] דמתה המה יקחו חלקה ולא יתנו ליורשי' דהלכה כת"ק כדפי'. ועוד דאמר ר"פ מי שמת (בבא בתרא קמ"ג ע"ב) ההוא דאמר נכסי לברי הוי ברא ובר ברא ומסיק דלא קרי איניש לבר ברא ברא ומייתי תני' כותי' דמר בר רב אשי המודר הנאה מן הבנים מותר בבני בנים ואפי' היכא דליכא בנים אלא בני בנים מותר בבני בנים ה"נ כיון דאמר לבנותי לבנותיו דוקא קאמר ולא ליורשי' ול"ל א"כ תיבטל המתנה לת"ק כדאמר (גיטין שם) לא נתנו לו זקוקה ליבם דשאני התם דלא [קיימי'] כלל לתנאי' אבל הכא [מקיימא] לתנאה בשאר הבנות וההיא כיון דמתה [פטורי'] מחלקה. ועוד דשאני התם דגבי נפשי' עדיפא ליה ודעתו שתתן לו ואי לא יהבה לי' לא ליהוי גיטא אפי' אם תתן ליורשיו ועוד לצעורה קא מכוין כרבנן דרשב"ג דפליגי עלי' פ' מי שאחזו (גיטין ע"ד ע"א) במעשה דאם אבדה אצטלתו לא תתן לו דמיה משום דאמ' לצעורה קמכוין אבל בנדון זה שנתן לבניו והתנה שכך יתנו לבנותיו ודאי להרויחם קמכוין וכשמתה אחת מהן הא לא אצטריך ופטורי' מחלקה וגדולה מזו אמרי' פ' מי שאחזו (גיטין ע"ה ע"ב) ה"ז גיטך ע"מ [שתניקי את] בני שתי שנים או ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים מת הבן או האב או שאמר האב א"א שלא בהקפדה וכו' עד כלל ארשב"ג כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט ואפי' לת"ק דאמר אינו [גט] הכא מודה דשאני התם גבי גט [דרבנן דרשב"ג] לטעמי' דכי היכא דגבי אצטליא אית [להו] לצעורא קא מכוין ודוקא אצטליא ולא דמיה ה"נ דוקא ב' שנים קאמר ולצעורה קא מכוין. וא"ת למאי דפטורי' לגמרי מחלק המתה מ"ש [מהא] דאמר ספ"ק דגיטין (י"ד ע"ב) הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו ואיכא למ"ד יחזרו ליורשי משלח או למשלח לא קשה כלל דהתם למי שנתן עיקר המתנה מת קודם שבאת לידו וכי יהיב אינש מתנה אדעתיה דמקבלי מיניה והרי מת קודם והוא לא נתכוין אלא לתן לו ולא ליורשיו ולהכי הדרא למרא [ואדרבא] חד טעמא הוא לפלוני ולא ליורשיו קאמר וה"נ במתנה גמורה נתן לבניו אך שהתנה שיתנו לד' בנותיו כך וכך ולהם קאמר ולא ליורשיהם וכי היכא דגבי הולך מנה לפלוני ומת המתנה בטלה דלפלוני ולא ליורשיו קאמר ה"נ כשהתנה שיתנו לבנותיו ומתה אחת מהן התנאי בטל לגבי דידה [דלה] ולא ליורשיה קאמר.
1