תשובות מהר"ם, דפוס פראג קס״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 166
א׳קסו. תשו' ר' נראה בעיני דאפי' [לרב] דאמר (ב"ק קי"ב ע"ב) מקיימי' השטר שלא פני בע"ד בקבלת עדות מודה דאין מקבלי' אלא בפניו דבקיום דרבנן הוא דפליגי דדוקא קיום נקיט במלתיהו והא דפמרש טעמא [דר"י] יבא בעל השור ויעמוד על שורו ה"ק אפי' בקיום אית ליה טעמא ההוא אע"ג דרבנן הוא ובהדי' פסק ר"ח דמקבלי' עדות שלא בפני בע"ד דוקא היכא דפתחו ליה [בדינא] ושלחו לי' ולא אתא והוא או עדיו חולי' או רוצי' לילך למדה"י ואם רוצה ראובן שיתקבל העדות יתבענו לשמעון לדין ויאמרו לו ב"ד לשמעון אם חפץ ללכת למקום העדי' ויעידו בפניו אם יחפץ ואם לאו יקבלו שלא בפניו וישלחו הב"ד כי קבל העדות ולא יאכל שמעון וחדי. וריצב"א פי' דאין מקבלי' עדות שלא בפני בע"ד ואפי' אם קבלו אינו עדות לדון על פיהם וכן משמע פ' [שני] דכתו' (כ' ע"א) דאמ' הלכתא מכחישי' את [העדים שלא בפניהם ואין מזימי' את העדי' אלא בפניהם והזמה שלא בפניהם] נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי וה"פ מכחישי' את העדי' שלא [בפניהם] אבל אין מזימי' את העדי' אלא [בפניהם] דהכחשה לא הוי חוב העדי' אלא [בפניהם] דהזמה היא חובתה ועליהם באי' להעיד ואין מקבלי' עדות שלא בפני בע"ד ומסיק הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי ומשמע דאפי' קבלו בדיעבד שלא בפניו לא חשיב הזמה ואין מחייבי' אותן בכך והא דקאמר כגון שהיה הוא חולה אתובע קאמר דאם התובע חולה ורוצה שיקבלו עדות בחייו לפי שיורשיו אינם יודעי' לחקור אחר מותו כמהו אז מקבלי' עדות אבל אם הנתבע חולה בשביל כך אין מקבלי' עדות שלא בפניו דמפני מה נקבל שלא בפניו אם מפני שימות ולא יוכל שוב לתבוע יתומי' קטנים עד שיגדלו וההוא גופא טעמא מאי מפני שאין מקבלי' עדות שלא בפניו ואם עכשיו שחלה מקבלי' שלא בפניו כדי שלא ימתין לאחר מותו עד שיגדלו א"כ יקבלו לאחר מותו בעודן קטנים אע"פ שהוא [שלא] בפניהם אלא לא חיישי' להמתנתו עוד פי' ריב"א דאפי' הוא חולה או עדיו חולי' או מבקשי' לילך אין מקבלי' עדות אלא היכא דשלחו לו ולא בא דאז הוא או עידיו חולי' דאמר מזלך גרם מידי דהוי אחלה נתבע דאין מקבלי' שלא בפניו כיון דאינו פושע וכן יתומי' קטנים ואע"פ שלזה יש הפסד שצריך להמתין עד שיגדלו וגם אם יאכלו בקטנותם אין לו עליהם בגדולתם כלום להכי לא חיישי' וכן משמע מדקאמר או הוא או עדיו חולים ושלחו לו ולא בא ולא קאמר או שלחו לו ומיהו היכא דפתחי ליה בדינא ושלחו ולא בא בהך מלתא גרידא מקבלין שלא בפניו.
1