תשובות מהר"ם, דפוס פראג קס״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 168
א׳קסח. דעתי נוטה לומר דכל מקום דאדם מודה במקצת ומקצת הוא אומר איני יודע והוא במקום שאינו רגיל לידדע ואין לומר הי' לו לידע הוי איהו כמו יורשי' דפטורי' מדקאמר תלמודא (שבועות מ"ז ע"א) אי אמר חמשין אית ליה וחמשין ל"ל מה לי הוא מה לי אבוהו אלא דא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא משמע דבההוא הוא דאיכא לפלוגי בין הוא לאבוה שבעצמו יש לו לידע אם הפקידו אם לאו אבל באביו אין לו לידע ואי לו להפסיד על שלא ידע. אבל בחמשין אית ליה וחמשין ל"ל דטעין ברי ויכול לשבע מה לי הוא מה לי אבוה וה"נ בהנהו גוני שאין רגיל לידע בדברים של עצמו לא נתחייבנו על שלא ידע דמה לי הוא מה לי אבוה. ואע"פ שהייתי יכול לומר ולחלק דבכל מילי דידי' יש לו לזהר לדעת כל מה דשייך לו אין לי לחלק דק"ל דאמר (ב"ק מ"ו ע"א) אפי' ניזק אמר ברי ומזיק אמר שמא המע"ה ומיירי בניזק תובע ברי היזק פרה ועוברה ומזיק מודה בפרה ובולד אמר איני יודע ואפ"ה לא אמרי' משאיל"מ ע"כ דעתי נוטה לומר שפטור מטעם מה לי הוא מה לי אבוה. ונראי' הדברי' שאל"כ ע"א יכול לחייב את חבירו כמה וכמה כי יאמר בהמותיך הזיקו, וכמה ענינים שאין אדם יכול לזהר ולידע. ואין לומר דבההוא דניזק אומר ברי לא שייכא שבועה משום דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והוי שעבוד קרקעות דריהטא דתלמודא לאו הכי הוא בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ע"ב) ובבכורות (מ"ט ע"ב).
1