תשובות מהר"ם, דפוס פראג קצ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 197
א׳קצז. חורה מו' הביר ליולדת שמת לה מת יום א' ללידתה דמותרת לרחוץ כל ז' לבד יום ראשון דלדברי ה"ג אבילות יום ראשון דאו' ומההוא דספ"ק דברכות (ט"ז ע"ב) דר"ג רחץ לילה ראשונה שמתה אשתו ומסיק בגמרא קסבר אנינות לילה דרבנן ובמקום איסטניס לא גזרו ואין איסטניס גדול מזאת האשה ומה"ט נראה דמותר לחוף ראשו בימי אבלו אי קשי לי' ביניתא דרישא דלא גרע מאיסטניס וכן מצינו ביום הכפורים שסיכה אסורה ואעפ"כ אמרו (יומא ע"ז ע"ב) מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ואמרי' בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ו) אבל אסור ברחיצה כל ז' [הדא דתימא] ברחיצה של תענוג [אבל ברחיצה שאינה של תענוג] שרי כהדא דשמואל בר אבא עלו בו חטטי' אתא שיילי' לרבי יוחנן מהו דיסחא א"ל סחי מה אתון קיימי' אם בדבר שיש בו סכנה אפי' בט' באב אפי' ביוהכ"פ אלא בדבר שאין בו סכנה ודלא כפר"ח שפי' איסטניס שהוא מסוכן כיון דלרפואה הוא בשעת הדחק שרי' ליה.
1