תשובות מהר"ם, דפוס פראג ר״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 202
א׳רב. יש בני אדם שסבורי' שאמירה לגוי שבות היינו דוקא כשהאמירה בשבת אבל כשהאמירה קודם שבת אע"פ שמצוה לעשות בשבת מותר וטועים דהא טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול אסור כי לא התנו מעיקרא (ע"ז כ"ב ע"א) לפי שנראה כמצוה לו לעשות בשבילו בשבת [כ"ש] כשמצוה לו בהדי'. ולהשכיר מרחץ לגוי נמי אסרי' משום דאריסות למרחץ לא עבדי אינשי (ע"ז כ"א ע"ב) ואי שרי לומר לו מע"ש לעשות לא הי' לנו ליאסור בשביל כך גם כל אותם הדברי' בפ"ק דשבת (י"ז ע"ב) ב"ש אוסרי' לתן לגוי אלא כשיכול לעשות מבע"י ולא נחלקו עליהם ב"ה להתיר עם השמש אלא כשנותן לו סתם אבל כשנותן לו בהדי' ומצוה לעשות לו בשבת אפי' ב"ה אסרו לעשות כיון שלא מצינו שנחלקו עליו אלא בסתם. ועוד כי נראה שגם ב"ה לא התירו נתינת עורות לעבדן עם השמש אלא [כשקצץ לו] כי היכא דלא שרו בשליחת איגרת בגמ' אלא כשקצץ [והא] דלא מפלגי גבי עורות דמתני' דשרו ב"ה בין קצץ בין לא קצץ היינו משום דסתם [עבדן] אינו מקבל עורות לעבד אלא בשכר אבל מוליכין איגרות לפעמים דרך הוא שמוליכו הגוי בחנם היכא דאית ליה אורחא להתם ועוד שבכל ענין אוסרי' במשנתינו ב"ש ואפי' קצץ ואר"י דכל שאר בבי דמתני' קתני וב"ה מתירי' ולא מפליג בהן מידי ה"נ קתני נמי בהאי כי האי לשנא וגם בלא שום ראי' לאסור אין לנו לחלק באמירה שבות בין אומר לגוי בשבת למערב שבת ומטעמי' הללו אפי' באיסור דרבנן [וכן מצינו] שאסור לומר לגוי בשבת כדאמר פ' [שואל] (ק"ן ע"א) לא יאמר אדם לגוי שכור לי פועלים אפי' אומר לו מע"ש אסור.
1