תשובות מהר"ם, דפוס פראג רט״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 216
א׳רטז. מעשה בישראל א' שהלך לכפר לעשות גבינות לראות חליבת החלב ובשעה שהלכו לחלוב לא בא ממש בתחלת החליבה ושאל את ר' אם יש לחוש משום חלב טמא במה שהיה כבר בקדירה והתירו ר' משום דגבינות לא נאסרו משום חלב טמא דאינו מעמיד כדפר"ת פ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ה ע"א) גבי טעמא דאסרו גבינות הגוים משום ניקור וראי' מירושלמי (ע"ז שם) דקאמר שהארס עומד בין הנקבים ודוקא חלב שחלבו גוי ולא היה בדעתו להקפיא אסור אפי' יעשה ישראל ממנו גבינות ואע"ג דלא [מקפי] קאי ביני אטפי כדאמר בע"ז (שם) אבל הכא שרי אפי' לא ראה ישראל החליבה כלל מחמת שדעתן של גוי' להקפיא כל החלב ומשום שומן לא שייך הכא ומיהו לכתחלה אין להקל כי פשט בכל ישראל [שהולכים] לראות החליבה אפי' כשרוצים לעשות גבינה מן [הכל] ואפי' אם נפשך לאסור היכא שלא ראה כלום מן החליבה משום דשמא אין בדעתו להקפיא הכל מ"מ היכא שראה הכל רק ההתחלה מותר דגוי מתיירא לערב חלב טמא דירוק בחלב טהור דלבן כדאמר בע"ז (ל"ה ע"ב) פן ירגיש ישראל ויפסיד הלבן עם הירוק ושמע ר' פעם א' אמר גוי לישראל ליקח גבינות [בחובו] והיה החלב נחלב כבר והלך ועשאם והתירם ר"ת אמנם אין להקל אם אין מפסד מרובה ביותר. ורבינו שמואל הי' מתיר חלב שנחלב מקצת' בלא ראיית ישראל ואפי' אין דעתו להקפיא והקפיד ר"ת ומיהו היכא דדעת הגוי להקפיא החלב ולמסור הגבינות לישראל נראה שאין לחוש שמא יערב בו חלב טמא כי מה יריח בכך כיון שאינו עומד ואפי' הי' דבר טמא בעדר נראה דמותר מטעם זה אעפ"כ טוב לכתחלה לזהר אבל בדיעבד ראוי לחוש על ממונם של ישראל שלא לאסור את המותר.
1