תשובות מהר"ם, דפוס פראג כ״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 24
א׳כד. פ' בתרא דע"ז (ס"ו ע"ב) תניא בת תיהא גוי בישראל שפיר דמי ישראל בגוי אביי אמר אסור רבא אמר מותר רש"י ורשב"ם והאלפסי פסקו כרבא דריחא לאו מלתא היא והילך לשונו שפסק בכיצד צולין (ע"ו ע"ב) אע"ג דקיימי תנאי כותי' [דרב] הלכתא כותי' דלוי דהא אפליג ביה אביי ורבא בבת תיהא בפ"ב דע"ז וקם לי' רבא בשיטתי' דלוי דאביי ורבא הלכתא כרבא וכן הוא בתשו' [הגאונים] ואף משמו של ר' אליעזר בר' יצחק נאמר לי דלא חיישי' לה ורשב"ם כתב בפ"ב דע"ז רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא והא דשמעי' לי' איפכא בפ' כל שעה (פסחים כ"ה ע"ב) דאתמר הנאה הבאה לאדם בע"כ כגון ריח קטורת של ע"ז אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה בשלמא דאביי אדאביי לא קשי' כאן מדעתו כאן בע"כ אלא רבא אדרבא קשי' מה הכא דמדעתי' מותר התם דבע"כ לא כ"ש ואיכא למימר הא דקאמר הכא ריחא מילתא היא דוקא בריח קטרת דדרכו בכך ולא לדבר אחר אבל גבי יין נסך ובשר נבילה שדרך הנאתה לאכילה ריחא דידהו לאו מלתא היא וליכא איסורא להריח בהם וראי' לדבר מפ' [לולב הגזול] (ל"ז ע"ב) הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מ"ט הדס לריח עביד כי אקצויי' מריח אקציי' כו' לעיני נראה דהלכתא כותי' דרבא דריחא לאו מלתא היא בין קלי איסורי' בין לא קלי איסורי' שהוא (בעין) וכן נמצא בתשו' הגאוני' דריחא לאו מילתא היא וכן נראה לרבי וכן נמצא בה"ג ורש"י התיר לאכול הפת עם בשר אע"פ שאפה טפילה של גבינה שקורי' פלאדון אצלו. ור"ת ור"ח פסקו דריחא מלתא היא דהא מסיק למ"ד ריחא מילתא היא אליבא דכ"ע ומה שהביא רש"י ראיי' מבת תיהא משים ר"ת חילוק בין הך דהכא דלית ביה פטומא לריח דהתם דאית בי' פטומא ואין נראה לרבי אליעזר דהא בפ"ב דע"ז מייתי להני תנאי לאביי ורבא הנהו דאייתא לרב וללוי ואם איתא לישני הכא שאני דלית ביה פיטומא ולפי פסק ר"ת אסור לאפות פשטידון ופלאדין בתנור אחד ואמר כיון דמכוסי' למעלה לא מהניא בהו ריח ותו הואיל ותנורים שלנו גדולים הם ולא מפטמי מהדדי מותר.
1