תשובות מהר"ם, דפוס פראג רס״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 268
א׳רסח. מן השמים ירחמו על נכדי הר' יצחק על כתובת אלמנה שאבדה והיא היתה אלמנה כשניסת וצועקת על היתומי' גלוי הדבר וברור שתשבע ותטיול כתובתה מנה ותכתוב שובר ויתקיים בב"ד אבל תוספת לא תגבה כלל כדתנן (כתו' נ"ד ע"ב) נתאלמנה או נתגרשה בין מן הארוסין בין מן הנשואין גובה את הכל ומייתי לה בפ' הכותב (כתובות פ"ט ע"ב) ובפק' דב"מ (י"ז ע"ב) גבי כתובה [מן הארוסין] במאי גביא וקאמר נמי התם דיקא נמי דהא קתני גובה את הכל א"א בשלמא דכתב לה מש"ה גובה את הכל אלא אי [אמרת] דלא כתב מאי גובה את הכל מנה ומאתים הוא דאית לה והכי סלקא שמעתתי' ומסיפא דקתני שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אין ראי' דמצינו לדחויי כדאי' בריש הכותב (כתובות פ"ג ע"א) [וקרי לאמירה כתיבה אין דתנן הכותב] ותני ר' חייא האומר ודבר פשוט הוא שאין מנהג לתוספת בין קודם הוראה בין סוף [הוראה] לא קבעו מנהג ומצינו שעקרהו דאמר מנה ומאתים הוא דאית לה אבל תוספת אין לה ואמרי' (כתו' פ"ט ע"א) גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת' דבלא כתובה ליכא תוספת דאלו היה הבעל קיים שמא היו דייני דחצצתא מחייבי' אותו שבועה שאין יודע או שלא הוסיף אלב אין דיין שיוכל להשביע את היתומי' בין קטנים בין גדולים ואפי' [צווחה] אתם ראיתם כתובת התוספת לאו כל כמינ' לאשתבועינהו כיון שהם אומרי' שלא ראינוה וכל האומר אחר המנהג יש לילך שוטה גמור הוא אם לא קיימו בני העיר ביניהם לומר כל הנושא בתולה יוסף לה כך וכך [ולאלמנה כך וכך] ובחבר עיר כדמוכח בשמעתי' (ב"ב ח' ע"ב) דרשאי' בני העיר להסיע על קיצותן וצריך מדעת כלם אבל ממילא לא וכל האומר טועה וגועה פועה ורוח רע [ועל] התוספת לפי השוטי' המפטפטים אין כותבי' שובר לפי שאבדה כתובתה אך על דבר ידוע שנכתב בשטר ובעדי' כי ההיא אצטלא דהות כתיבה בכתובה דארכסה וכפר הבעל לסבוף אתו סהדו וחייבוהו לשלומי (ב"מ י"ז ע"א) ואההיא כותבי' שובר ואע"ג דלאו מעשה ב"ד הוא.
1