תשובות מהר"ם, דפוס פראג רפ״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 286
א׳רפו. וששאלת על הב' זקוקים שטוען שמעון שנתנם לו להרויח בהם ולתת מהם כך וכך לשנה להזכיר [נשמת זוגתו] ותובעו שיחזיר עתה גם [קרן] גם פרי וראובן משיב שנתנם לו לחלקם גם קרן גם פרי כאשר יכשור בעיניו ואין רוצה להחזירם לו נראה שאם שמעון אומר שנדר לצדקה אך אין רוצה שיחו עוד תחת ידו של ראובן אך הוא בעצמו רוצה לחלקם אז א"צ ראובן להחזיר לו ולא לשבע על ככה שהיא כדבריו דלכאורה נראה דהלכה דטובת הנאה אינו ממון [כעולא] ורב אסי דסוף [פ' ב'] דקידושין (נ"ח ע"א) ודלא כרב הונא התם טוה"מ [דאין] דבריו של א' במקום שנים וכיון דאינו ממון לאו בע"ד דידי' הוא וא"כ כיון דאין לשמעון אלא טובת הנאה אינו ממון לשבע עלי' ואע"ג דרבא [דבתרא] הוא דאוקי מתני' פ' בתרא דנדרים (פ"ה ע"א) דטו"ה ממון היינו משום [דבעי] לאוקמי' כחד תנא משום דקשיא רישא לסיפא מיהו רבא גופי' דלמא ס"ל טו"ה א"מ כדמשמע פ"ק דב"מ (י"א ע"ב) במעשה [דר"ג] וזקנים שהי' באי' בספינה ומיהו יש לדחות דאליבא דעולא קאמר. ומיהו נראה לכאורה בנדון זה דאפי' למ"ד טוה"מ מ"מ לא נתקנה שבועת היסת עלה ואפי' לל"ק דשבועות הדיינים (מ"א ע"א) דנתקנה שבועת היסת אפי' היכא דליכא ררא דממונא מ"מ דררא דממונא איכא לגבי תובע אבל הכא שאין לתובע בו אלא טו"ה הי' נ"ל שלא להשביע ע"ז אלא בראיי' ברורה וכ"ש אי ס"ל דטוהא"מ שאין להשביע ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1