תשובות מהר"ם, דפוס פראג שי״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 311
א׳שיא. ומה שכתבת' ראובן שהלך למדה"י והפקיד ממונו ביד שמעון והזהירו אם תבא אשתי לפניך לא תתן לה כלום [ממה שהפקדתי אצלך ואף אם יניח האיש חיים לכל בני ישראל לא תתן לה כלום ממה שהפקדתי אצלך] כי אם לבתי הקטנה ואחרי שהלך ראובן באתה אשתו אצל הנפקד לשאול ממנו מזונות כי אמרה בע"ד דידי אתה מדר' נתן ועלתה על דעתך לומר כי ר"ת פוסק דלית הלכתא כר"נ אע"פ שידעת שפסקתי כר"נ וגם אמרת אע"ג דפוסקי' מזונות לא"א ה"מ בשלא מיחה אבל האי שמיחה אימור צררי אתפסוה או שא"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך ותו מאחר דקאמר ראובן אף לאחר מותו ינתן ממונו לבתו יש לנו [לבדות] מלבינו כי אחד מקרובי ראובן נתנו לבת ראובן ומ"מ הוציא ראובן הממון מחזקת כתובת אשתו לאחר מותו כיו"ב שמענו המקבל פקדון מיד האשה יחזיר לאשה (ב"ב נ"א ע"ב) ואע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה אע"ג דלא מחתה בנפקד אפ"ה ינתן הממון לאשה כדאמ' שמא הופקד הממון לאשה או איניש דעלמא יהביה ניהליה ע"מ שאין לבעלה רשות בה. נראה שהדין עם השה לתבוע מזונות מאותו הממון כי מדברי ראובן שאמר לנפקד לתת לבתו לאחר זמן אין במשמע שיהא הממון מעכשיו לבת כי אם שלו ורוצה להפקיע מאשתו ולתן לבתו ואע"פ שהזהירו שאם תבא אשתו לא יתן לה כלום לא מבעי' בזה הלשון שאין זכותה מופקעת בכך כי שמא ר"ל לא תתן לה מעצמך כ"א ע"פ ב"ד אלא [אפי'] אמר אל יפסקו ב"ד מזונות מאותו ממון אין שומעין לו כי לא כל הימנו שיעשה עצמו עשיר ויפיל אשתו על הצבור ואין מחאתו כלום להפקיע תקנת חכמי' שתקנו לפסוק לה מזונות. ומה שאמרת' שיש לנו לומר כי אחד מקרובי ראובן נתנו לבת [או] זה האיש זכהו לבתו קודם [לכן] להפקיע ממנו זכות אשתו במתנת בריא שנתנו לבתו [מתנה] היום הזה לא כל הימנו להיות מפקיע זכות אשתו כתובתה ומזונות' מן המטלטלי' כי כן אני פוסק ובא ושוב מצאתי כי כל רבותי שוי' בדבר ר"ת ור"ח לומר דוקא [במתנת] שכ"מ אלמנתו נזונת מנכסיו מקרקעי ולא במתנת בריא ומשם יש ללמוד במטלטלי' בין לכתו' בין למזונות והרבה הארכתי בדבר בתשו' לנדיבי קינון. אבל אין לומר לא כך ולא כך אלא משמע מדבריו של ראובן [המפקיד] שהממון שלו הוא [עדיין ורוצה להפקיע] מאשתו. ומה שאמרתי שהדין עם האשה לתבוע מזונות מאותו ממון לא [לטול] ממנו מה שלותה ואכלה קודם שיפסקו לה ב"ד מזונות כ"א אחרי שיפסקו לה יש לה לטול מזונות משם ואילך כך אני פוסק ובא מתוך אותה משנה [של] פ' אחרון דכתו' (ק"ז ע"א) ומה [שאמרת] שרבי' יעקב פוסק דלא כר"נ כן אמר אבל אח"כ חזר בו כמו שתמצא בספר הישר שלו גבי ה' מדות בערבות מן מלוה שיא למלוה על הלוה כלום וגם אין לו במה לפרוע מן הערב חוזר על הלוה מדר"נ דקיי"ל כותי' אף בבע"ח דעלמא. ושלום יצחק בר' שמואל זלה"ה.
1