תשובות מהר"ם, דפוס פראג של״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 339
א׳שלט. אשיבכם בני לונשטיין על התפוסים שנתפסו ויצאו ברחמי השם והשבאי הוצרך ליקח דמי אכילה ולא היה יכול ליקח יותר מפני ההגמון ממעגנץ ויש מהן רוצי' לתן האכילה כפי הנפשות ויש כפי השגת ממון. תשובה. כה"ג זיל בתר מנהג ומנהג פשוט הוא שהאכילה לפי הנפשות אף כי לא אכלו כולי האי אין תלוי' בזה כי כן מנהג שבאים לאכול אכילות גסות ויציאות מרובות וקונים מנעלים ודברי' קטנים של השבויים ואפי' לגוים תפוסים. ועוד סברא הוא כי אפי' שר או מלך תפוס פורע יציאות של אכילה אף צריך לצאת בחנם א"כ נראה בעיני דאין זה תלוי ברבוי ממון אך האכילה תלוי' בגוף הן עני הן עשיר. ועל השוחד ג' זקוקי' שניתן לפחה זהו פשיטא שצריך לפרוע כפי השגת ממון. אך מה שטוענת האשה שלא שאלה את פיה על הפשרה זו אינה טענה כי הדבר הי' נחוץ ולא הי' סבור שיצאו בחנם ועוד אומר אני אפי' אם היתה צועקת ואפי' אם היתה תפוסה יחידה ואמרה אל תתנו שוחד עבורי אם הי' לה מה לפרוע אין שומעי' לה אחרי שנמשלה לתוא מכמר שהן נתוני' בידי גוים וכ"ש שהיא לא צעקה ולא שאלו את פיה ועוד שהיתה תפוסה עם אחרי' ולא היו יכולי' להניח פשרתם עבורה והיא נצולה עמהם פשיטא שאין בדבריה ממש ואין לפקפק ושלום חיים בן אמ"ו הר' יחיאל חפץ זהב ז"ל.
1