תשובות מהר"ם, דפוס פראג שמ״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 341
א׳שמא. על אודות ראובן שתובע משמעון חותם שחציו שלי ששם שנינו כתוב בו והגוי רוצה לפשר עמי תמסור ביד הנאמן שיהיה לי יכולת עליו כמוך ושמעון משיב כך אירע שעכבנו נחלה אחת של בע"ח ובעוד שלא הייתי סרבן [הלכת וגרמת לי היזק שרצית] להוציא החוב מכחי באמרך [שלך] הוא לבד והוצרכתי להוציא יציאות שאחזור לדיני הראשון ובעוד שאינך מפציני מהפסד זה איני משיבך מאומה אחרי שציית דינא הייתי ועל כל [זה] גרמת לי היזק וראובן כופר ואמר כשראיתי [שכפרת] ואמרת אין לך בידי] מאומה הייתי מתיירא שתגבה שבח מאותה שעה [וקדמתי] העיכוב לי ולחבירי בסתם ולא עלה על דעתי לגרשך מחזקתך אך יראתי להזכיר שמך פן תכפרני בדין והייתי בא לידי הפסד בערכאות שלהם ועדיין אני אומר שהנשבעי' יקבלו על שבועתם שלא אמרתי דבר שיוכל להזיקך וגם אמרתי בקהל להבטיחך אם יבא לך שום הפסד שעלי לשלם שאפצה אותך מכל וכל ושמעון משיב הייתי ציית דינא ולמה לא [קבלת] עלי בדיני ישראל וראובן משיב נחוץ היה הענין ולא יכולתי לדחות הענין עד שהיינו מפורדי' זה מזה בדיני ישראל. ע"כ הטענות. נלענ"ד שהדין עם ראובן מכל צד כי תחלה עשה שמעון שלא כהוגן במה שלא הראה החותם בעת צורך ואפי' אם הי' לו תביעה אחרת לא ידעתי במה יכול לעכב אם היה טוען [אתה] נתת לי החוב בתביעה שלי ורציתי להיות נאמן במגו דאין לך בידי כלום אין זו טענה דקיי"ל אין אדם יכול לתן ולא למכור חובו ואפי' אם הלוה ישראל אך במעמד שלשתן וכ"ש גוים שפיהם דבר שוא וגם מעמ"ש לא שייך בגוי כמו שפר"ת בתשובתו ואף אם הי' רוצה שמעון לעכב החותם ולדחות ראובן בזה שלא הי' יכול להוציא החוב עד שיפרע תביעתו וזה רוצה להיות נאמן במגו נראה דאין זה טענה נדון זה דומה לדברים העשויי' להשאיל ולהשכיר דאין נאמן לטעון עד כדי דמיהן והכל לפי ראות הדיינים כמו שפסק ר"ת כ"ש וכ"ש בנדון זה היכא דשנים שותפי' בחוב ויש להם חותם אחד שאין יכולי' לחלקו לחצאין וצריכי' לתתן ביד אחד כמו שרגילים בכל יום ואין זה רגילות לתתו תמיד ביד נאמן שאין יכולין לטעון עליו שום תביעה אך הי' לו להוציא החותם מיד ואם הי' לו שום תביעה על ראובן היה לו לתובעו לדין הואיל וכן עשה ראובן בהיתירא שעכב הנחלה שלא יקבל שמעון השבח של אותו שנה ועוד נראה [דאין] דברי שמעון כנים בזה כי במה הי' יכול [ראובן] להוציאו מחזקתו הלא החותם הי' תחת יד שמעון ושם שמעון כתוב בחותם אין זה אלא תואנה שמבקש ועוד אחרי שהנשבעי' הודו בפני עדים שלא דבר ראובן שום דבר המזיק לשמעון אפי' שבועה אין ראובן חייב. בלא כל הני טעמים שכתבתי וכי אדם שטוען על חבירו [הלשנת] אותי ואין לו שום הוכחה יתחייב שבועה ח"ו אך כשיש הוכחה קצת שהפסיד במלשינות תקנו הקהלות שבועה שישבע לפני שחשדו שהלשינו נגדו כדי שיתבייש אך בנדון זה דליכא שום הוכחה ואדרבא הנשבעי' אומרי' שדברי ראובן כנים וגם מתוך הסברא שדבר כל הדברים להציל את שלו שלא שייך בזה שום שבועה על ראובן ועוד אף מסור גמור שחייב לשלם זהו מטעם דינא דגרמי וזהו מטעם קנס ומדרבנן דמן התורה פטור הוא ואחרי שמטעם קנס הוא ח"מ במקום שמתכוין להלשין חבירו אבל בכאן שכיון ראובן להציל את שלו ולא הי' יכול להמתין מדחיית ב"ד שלו אף אם בא הפסד לשמעון בזה אין חיוב ממון בזה לראובן ופטור בלא שבועה מכל טעמים אלו יש לשמעון [לתן] החותם מכח שניהם ביד שליש ואם יש לו שום תביעה שוב על ראובן ירד עמו לדין ועל מה שעכב החוב פטור אף בלא שבועה כמו כן והנראה בעיני כתבתי ושלום חיים בן אמ"ו הר"י ח"ז.
1