תשובות מהר"ם, דפוס פראג שנ״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 356
א׳שנו. ועל האלמנה לפוסלה לשבועה לא יכלתי להבין במה רוציחם לפוסלה אם אין להם עדות ברורה שתפסה יותר מכדי כתובתה וכי מאומד [הדעת] יפסלו בן ברית לשבועה חלילה ואף [אם] יצא העדות שעברה על החרם כמו שפר"י אף בשבועת שוא ואף בחרם תקנת צבור שעברה נפסלת לא ידעתי דעת' בנידון זה ודאי חכמי' תקנו בחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אך לא תקנו היכא דאין שכנגדו יכול לשבע דחשוד משאיל"מ דא"ת כן לא שבקת חי לכל החשודים ולכל הגזלנים דלכ אדם יתבעם הון עתק ולא יוכלו לשבע ופרשי אינשי מספק שבועה ולא [מספק] ממונא דקיי"ל לא אמרי' מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועת' וכן פסק ר"י כדברי [בחשוד] לא אמרי' משאיל"מ ובנדון זה אין שכנגדה יכול לשבע [דמהיכי] יודעי' האמת והיושר אם לא מאומד דשמא נתנם הבעל לאחר [מחיים] או לא היה אמיד כל כך ואין יכולי' לשבע אך האשה תשבע ותטול או תגבה בלא שבועה ואף אם תפסה יותר מכדי כתו' ואין עדים בדבר ואומרת שהבעל נתנם לה במתנה נ"ל לענ"ד שהיא נאמנת בשבועה במגו דאי בעי אמרה אין בידי מותר [כתובה] בשבועה ואע"ג דקיי"ל (ב"ב קל"א ע"ב) הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופוס ואף האשה אצל בני הבעל שהיה לנו לומר לכבודה נתכוין ולא לאפטרופ' [כ"ש] בנדון זה שאין לו יורשים מ"מ נאמנת במגו שיכולה לומר נתנם לי במתנת בריא ובירר בהדי' שלא נתכוין לאפטרופ' אך למתנה גמורה. אך אם יש קול גמור שהאיש היה משופע ואמיד טפי מגיבוי כתו' ר"ת היה פוסק דלא אמרי' מגו במקום קלא והביא ראי' מעובדא דבר שרשום בחזקת הבתים (ל"ב ע"ב) ואע"ג [דאי] טעין לקוח בידי נאמן מ"מ אין נאמן לומר זוזי אחריני הוי לי בהדאי מגו דאי בעי אמר לקוח הוא דירא לטעון כך להכחיש הקול. מיהו לפר"ח אין ראי' משם לטעון כך להכחיש הקול. מיהו לפר"ח אין ראי' משם דפי' אחרי שיצא הקול בתוך ג' מודעי' דיתמי' הוי אין לך מחאה גדולה מזו ולא תוכל לטעון חזקה דאיבעי לך לאזהורי בשטרך לעולם ילפ"ז אין הטעם משום דמגו במקום קלא לא אמרי' מ"מ רוב פעמים אני דן כר"ת לפי ראות הענין דרגיל אני לומר דלא נאמר מגו אלא [היכא] שאותה טענה רשאי אדם לומר בלי גמגום ובלי בושת כמו טענה זאת שהוא טוען הא לאו הכי לא וכן מוכיח לשון ר"י בכמה מקומות ואחרי שיש פנים לכאן ולכאן אין להוציא ממון מחזקתו אך בקול גמור שדומה לודאי שהיה בידה יותר מכתובתה. ואם האשה טוענת שתפסה הכל למזונותיה ואין רוצה עתה לתבוע כתו' לפי שהלכה כאנשי] גליל ששמואל פסק כמותם (כתו' נ"ד ע"א) דהלכתא כותי' בדיני טענתה טענה דקיי"ל פ' אלמנה (צ"ו ע"א) אלמנה שתפסה אלף זוז אין מוציאי' אותה מידה א"ר יוסי בר' בון מכיון שתצטרך לבסוף לשבע אפי' הוי מה שבידך אין אומר לה ואע"פ שפי' ה"ג [דמיירי] בתפסה מחיים מיהו לא קיי"ל הכי אלא כדברי ריב"ן דמיירי אף בתפיסה לאחר מיתה ואף לדברי ה"ג נראה אחרי שתקנו הגאונים דכתו' ומזוני גבי' ממטלטלי מועלת אף לאחר מיתה שהרי ב"ד מוציאי' מהן להגבותה מזונותיה וכתובתה ואמת הוא שריצב"א חלוק עליו שאם תפסה יותר מכדי כתו' אחרי שקיי"ל אין מוכרין למזונות בפעם אחת מקרקעי יותר מכדי מזונות י"ב חדש אם תפסה יותר מכאן מוציאי' אותה מידה ודחה [הך] דירושלמי מיירי כשצריכה לשבע לבסוף כשתבא לגבות כתו' אך בנדון זה שגבתה הכל ולא [תבא] לידי שבועה לבסוף לא ומלשונו אין לי להאריך אך מי יכריע בין שני יסודי עולם להוציא ממון מחזקתו ולפי ראות הדייני' עושה אם הי' בא לפני אם הי' הבעל שונא היורשי' אז דנין אותו לפי ראות עיניהם ורבותינו יעשו הטוב בעיניהם ודעתי כתבתי ושלום חיים בן אמ"ו הר"י ח"ז.
1