תשובות מהר"ם, דפוס פראג שפ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 387
א׳שפז. ולענין מלמד החוזר בו יש מדמין אותו לדבר האבד דלכ"ע שוכר עליהן או מטען בין לרבנן בין לר' דוסא [בריש האומנין ע"ז ע"ב] וטעם משום דאמר רבא פ' לא יחפור (בבא בתרא כ"א ע"ב) האי שתלא וטבחא ואומנא ומקרי דרדקי כמותרי' ועומדי' דמו ומסלקי' להו בלא אתרייתא כללא דמלתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא אלמא חשוב לת"ת כדבר האבוד כשאינו לומד כדין גם זה דבר אבוד הוא כשחוזר ואינו מוצא מלמד אחר ומתבטל. ואינו ראי' מהתם אלא כשמלמדו בשיבוש דשבשתא כיון דעל על ואפי' מאן דלית ליה מיהו בההיא שעתא מתבטל והוי פסידא דלא הדר אבל חוזר בו אינו נחשב פסידא דל הדר אך נראה ראי' להיות דבר האבוד מהא דכתי' אם תעזבני יום יומים אעזבך שאם נתבטל יום אחד התורה מתרחקת במדת ריחוקו יום א' דהיינו יומים בין שניהם. אך אם ימצא אחד בפחות יכול להכניסו תחתיו ובעה"ב יתן לו כל שכירותיו לבד מה שצריך להוציא לתן למלמד שני הנכנס תחתיו וכן פרש"י פ' האומנין. שמשון בר' אברהם.
1