תשובות מהר"ם, דפוס פראג תפ״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 485
א׳תפה. דין מסורות. מורידין ולא מעלין ובהתראה כי ההוא דרב כהנא (ב"ק קי"ז ע"א) דאמר לא תחוי והדר אמר מחוינא אבל חידוש מצאתי בדברי המיימוני (פ"ח מחובל ומזיק הי"א) וז"ל עשה המסור את אשר זמם שאסור להורגו עכ"ל ולמדתי ממנו שני דברים שאין להורגו [אלא] קודם שמסר וגמר מסירתו ועוד [למדתי] פירוש וטעם מסור מה ראו לומר להורגו עבור דבר מועט ממון וכי בשביל ממון מועט יהרוג אלא בשביל דממון ישראל כשנופל ביד גוים אין מרחמי' עליו כתוא מכמר וכו' ביום שנופל ביד גוים שמא יעלו לדמי עלילה כל כך שלא יכול לפדות את עצמו וימיתהו בתפיסה הרי המסור רודף הוא ונתן להצילו בנפשו אם א"א באחד מאבריו כגון לחתוך לשונו ובההוא דרב כהנא לא היה יכול להציל באחד מאבריו. לעדות ולשבעוה ודאי פסול לעולם עד שישלם כל מה שהפסיד דויעשה תשובה בתענית ובמלקיות כמ"ש הרוקח. ומדברי האלפס למדתי שאינו [סובר] כרבינו משה גבי מסור כי פסק כמ"ד ממון מסור אסור לאבדו בידים והביא ראי' מדאיבעי' לן בפ' הכונס (בבא קמא ס"ב ע"א) אי עשו תקנת גזל במסור דשכנגדו נשבע ונוטל או לא וסליק בתיקו ואי הלכתא דמותר לאבדו אפי' ביד השתא אפי' לאבדו ביד מותר כ"ש דשכנגדו יטול בשבועה והשתא אי ס"ד דס"ל [לרבינו האלפסי כדברי רבינו משה דכי עשה את אשר זמם אסור להורגו א"כ מנ"ל דההוא דפ' הכונס לא אתי' כמ"ד מותר לאבדו ביד דלמא ההוא דהכונס איירי בעשה אשר זמם דאז אסור להורגו וההוא שעתא אסור נמי לאבד ממונו לכ"ע דהא למ"ד מותר לאבדו ביד מק"ו מגופו יליף לה בסוף הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ט ע"א) וכיון דההוא שעתא אסור לאבד גופו אסור נמי לאבד ממונו אלא ש"מ מדבריו שאינו תופס דברי רבינו משה. וז"ל ס' המצות מותר להרוג את המסור בכל מקום ואפי' בזה"ז שאין דנין דיני נפשות וכל הקודם להורגו זכה ומותר להורגו קודם שימסור אלא כשאמר אמסור פלוני בגופו או בממונו התיר את עצמו ומתרין בו אל תמסור ואם העז פניו ואמר אמסור זה מצוה להורגו וכל הקודם להורגו זכה כדמוכח בפ' הגוזל בתרא דר"כ שמטי' לקועיה וכ' בס' חפץ מסור פסול לעדות ולשבועה וכן פסקו בב' ישיבות ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1