תשובות מהר"ם, דפוס פראג תק״כTeshuvot Maharam, Prague Edition 520
א׳תקכ. והא דלא אזלי' בתר רובא [היינו טעמא דרבנן החמירו בא"א וכיו"ב אמרי' ביבמות (קכ"א ע"א)] במים שאין להם סוף אשתו אסורה ומסיק דאם נשאת לא תצא אלמא רובא מתים ואפ"ה לכתחלה לא תנשא ולא אזלי' בתר רובא. ואם אין עדים שתרצתה אלא שניהם יודעים [שקבלתה] והיא מודה שנתרצתה קודם צריכה גט או אפי' לא דיבר עמה מתחלה כלל כי אם בשעה שנתן לה היה לבו לשם קידושי' וגם היא קבלה לשם קידושי' אע"ג דפריחותא עבד דקידש בלי שידוכין קידושי' מיהו הוי קידושין וצריכה גט ואע"ג דאמר בפ' האיש מקדש (קידושין מ"ט ע"ב) ובכולן אע"פ שאמרי' בלבי הי' להתקדש לו אינה מקודשת דדברים שבלב אינם דברים שאני התם דאתני] לאו כל כמינה למעיקר תנאה אבל נדון זה לא גרע מגמר בלבו להוציא פת חטי' והוציא פת סתם דאמר פ"ג דשבועות (כ"ו ע"ב) דאזלי' בתר מחשבתו ואינו אסור אלא בפת חטי' [ואע"ג] דההוא גברא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לארעא דישראל לא אמרי' הכי (קידושין נ' ע"א) התם ה"ט דאזלי' בתר דעתי' דלוקח. עוד נ"ל כיון שאמר לה אני נותן לך בשביל חיבה ואהבה שיש לחוש לקידושין ושמא כך ר"ל ע"מ שיהי' אהבה וחיבה בינינו ושתהי' אהובתי ולא גרע האי לשנא ממיוחדת לי ממיועדת לי [עזרתי נגדתי] צלעתי סגורתי תחתי תפוסתי לקוחתי חרופתי (קידושי' ו' ע"א) וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי וא"כ אם הי' דעת שניהם לקידושי' צריכה גט ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1