תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקמ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 547
א׳תקמז. על ראובן שנתן טבעת לסרסור למכור והפסיד האבן מן הטבעת ונחלקו רבותינו בעירך יש פוטרי' אותו הסרסור ויש מחיבי' נראה שהסרסור הוי שומר שכר אפי' בשעת ההליכה ואע"ג דאכתי לא מכר החפץ ושמא לא ימכרנו ולא יטול שכר [כלום] אפ"ה הוי ש"ש כדאמר בפ' האומני' (פ' ע"א) כל האומני' ש"ש ומסקי' טעמא בההוא הנאה דקא תפיס ליה אאגרי' הוי ש"ש ולא קמפליג בין היכא דהתחיל במלאכה ללא התחיל אלא מיד כשלקח החפץ לביתו לעשות בו מלאכה אע"ג דלכאורה כל כמה דלא התחיל במלאכה והאומן מוצא להשתכר במקום אחר בעה"ב יכול לחזור בו כדפר"י ר"פ האומני' (ע"ו ע"ב) גבי חמרי' שהלכו ולא מצאו תבואה אפ"ה קא פסיק ותני שהוא ש"ש שטורח בו אדעתא דאגרי' כ"ש שהוא תגר בעצמו ואם ירגיש שיש ריוח בדבר יקחנו לעצמו. ועוד בלאו ה"ט הוי ש"ש בהליכה דכשהוא מוכרו אז נוטל שכר כפלים מטרחו ולהכי טורח בחנם מעיקרא כדי שיטול הרבה אם יגמור המקח ובההיא הנאה הויש"ש מעיקרא אע"ג דהוי מצי למיהדר בה המוכר מידי [דהוי] אהמפקיד מעות אצל חבירו מותרי' ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אע"ג דכל כמה דלא הוציא מצי למיהדר בי' המפקיד ולתבוע פקדונו כדמשמע ס"פ המפקיד (בבא מציעא מ"ג ע"א) [למ"ד] נאנסו לאו דוקא אם הוציא מעל הגזבר אבל אם לא הוציא לא ואפ"ה אמרי' קודם שנשתמש בו אם אבדו חייב באחריותן בההוא הנאה דאלו מתרמי ליה זביני' זבין ובקל יכול להיות דחשיב ש"ש כדאשכחן טובא בתלמוד בההוא הנאה וש"ש חייב בכל מיני אבידה כדאמר ס"פ הפועלים (בבא מציעא צ"ג ע"ב) עד כמה ש"ש חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וכו' ואע"ג דרבא פליג לא קיי"ל כותי' אלא כדאביי כדממסיק רב חסדא לא ס"ל דרבה וכן עבד ר"פ עובדא וחייב [לרב] אדא דלא כרבא וקיי"לאפי [גני] פורתא בעידנא דגנו אינשי או ביום כו' חייב.
1