תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקנ״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 553
א׳תקנג. מי שנתחייב בב"ד והביא עדי' או ראי' לזכוו סותר את הדין וחוזר הדין אע"פ שכבר נגמר כל זמן שמביא ראי' סותר. אמרו לו הדייני' מה שיש לך הביא מכאן עד שלשים [אע"פ שהביא] לאחר ל' יום סותר את הדין מה יעשה [אם] לא מצא תוך ל' ימצא לאחר ל' אבל אם סתם טענותיו אינו סותר כיצד אמרו לו יש לך עדי' ואמר אין לי עדים יש לך ראי' אמ אין לי ראי' דיינהו וחייבהו כיון שראה שנתחייב אמר [קרבו] פלוני ופלוני [והעידוני] או שהוציא ראי' מתוך אפונדתו אין זה כלום ואין משגיחי' על ראיותי ועל עדיותיו בד"א שהיתה הראי' אצלו והעדים עמו במדינה אבל אם אמר אין לי עדים ואין לי ראי' ולאחר מכאן באו לו עדים ממדה"י או שהיתה החמת של אביו שהיו בה השטרות מוקפדות ביד אחרים ובא זה שהפקדון אצלו והוציא לו ראיותיו ה"ז מביא [וסותר] ומפני מה סותר מפני שיכול לטעון ולומר מפני כך וכך אמרתי אין לי עדים וראי' מפני שלא היו מצויי' אצלי וכ זמן שיכול [לטעון] ולומר מפני כך וכך אמרתי אין לי ראי' ואין לי עדים והיה ממש בדבריו ה"ז לא סתם טענותיו וסותר לפיכך אם פירש ואמר אין לי [עדים] כלל לא הנה ולא במדה"י ולא ראי' לא בידי ולא ביד אחרי' אין יכו לסתור בד"א בגדול אבל יורש שהי' קטן וכשהגדיל באו עליו טענות ממורישו ואמר אין לי עדות וראי' וכשיוצא מב"ד א"ל אחרים אנו יודעי' לאביך עדות שתסתור בה דין זה או שאמר לו אחד אביך הפקיד אצלי ראי' וזו היא ה"ז מביא מיד וסותר שאין היורש הקטן יודע כל ראיות מורישו.
1