תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקצ״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 595
א׳תקצה. מעשה ביהודים שדחקו חבריהם בתפיסה לקבל עליהם חרם לתת להם כך וכך ופסק מורי רבי' מאיר ז"ל דאין באותו חרם ממש כיון שאנוסים [הם] דאפי' תלוה ויהיב לא הוי מתנתו מתנה (ב"ב מ"ד ע"א) וכ"ש בנדון זה דאכתי לא יהבו מידי אלא קבלו לתת ולא דמי לגזירה קמייתא ומיצעתא דסיקרקון (גיטין נ"ה ע"ב) דאמר דאגב אונסי' גמר ומקני דשאני התם הגוים היו צריכי' להרוג אותו מפני היראה גמר ומקני ואפי' במציעותא דאמר כל דקטיל ליתב ד' זוזי ולא היו צריכין להרגו מ"מ היהודי' היו יראים כיון דהורגלו ונעשו כהיתר אבל הכא לא שייך דאי משום דמגזמי להו עביד אינש דגזים ולא עביד אפי' במילי דממון כגון איזול ואיקטל דקלא דפלניא כ"ש למיקטל איהו דלא עבידי ויראים הישראלים מפני העונש שפיכות דמים ומפני עלילות השרים. עוד הביא ראי' משבועות.
1