תשובות מהר"ם, דפוס פראג תר״נTeshuvot Maharam, Prague Edition 650
א׳תרנ. מעשה אירע במעגנ"ץ שנת תתק"ה שתקע התוקע ב' קשר"ק ובשלישית תקע תקיעה וב' שברים והתחיל להתריע והחזירוהו מקצת הקהל לראש לתקוע ג' קשר"ק ורבינו אליקים נחלק עליהם וחתנו רבינו אב"ן החזיק דברי חמיו וכתב כיון דתרועה ושברים שניהם משום תרועה משום ספיקא דגנוחי וילולי א"כ כל זמן שלא נגמרה התרועה לא חשיב הפסק והוי כאלו התחיל בשברים ונתקל בו שחוזר עליו ולא היה צריך אלא לגמור שבר אחד ולהתריע אבל ודאי אם נגמרה התרועה הוי הפסק דכיון דג' שברים אחד הן והופסקו בתרועה הוי הפסק והוי כתרועה שנחלקה לשנים ואינה כלום וצריך לחזור ולתקוע קשר"ק אבל שני קשר"קי הראשונים לא הפסיד שהרי לא [שהה] בין הראשונים לזה אחרון [כדישיעור] שהיה דהיינו כדי לתקוע קשר"ק אחר דאפי' לר' אבוה (ר"ה ל"ד ע"ב) דאית ליה שהיות מפסיקות ה"מ אם שהה כדי לגמור את כולה כדמוכח' הסוגי' ורבינו יואל חתן רבינו אב"ן כתב איני יכול לעמוד על דברי חמי [דנתן] חילוק בין היכא דגמר התרועה בין היכא דלא גמר כי כל אדם המתחיל בתרועה במהרה יכול לעשות ג' יבבות וזהו שיעור תרועה. ועוד האריך. עוד כתב רבי' אב"ן על התוקע שתקע סדר קש"ק פעם אחת ד' שברים ומחמת זה החזירוהו במגנ"ץ והזקיקו לתקוע ג' קש"ק נ"ל דבשביל שהוסיף שבר אחד אין בכך כלום כדאמרי' (מנחות מ' ע"ב) גבי ציצית הטיל [למוטלת] כשירה כלומר טלית שיש לו ד' ציציות והטיל לה חמישית כגון טלית בת ה' כנפים כשרה לכשיסירנה ולא אמרי' תעשה ולא מן העשוי ומסיק רבא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי כלומר כיון דעובר בהאי חמישי אינו מעשה לפסול. ועוד דשבר רביעי מינא דשברים היא והוי דומי' דאמר פ' לולב [הגזול ל"ז ע"ב] מין במינו [אינו] חוצץ.
1