תשובות מהר"ם, דפוס פראג תער״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 677
א׳תרעז. ראובן היה מתעסק באומנתו ובא שמעון ועסק בה אחריו [וצוה] ראובן לגזור לבל יעסוק בה אחר ומעכב עליו שמעון עד שיורה הרב הדין עם מי ואח"כ נדר ראובן שוחד למושל העיר לבלתי יעסוק באותו אומנות כי אם הוא לבדו ורצה לגזור שנית ושמעון עיכב עליו כמו בראשונה. כך ראינו אם שמעון זה בן מבואו של ראובן שאינו יכול לעכב עליו ואע"ג דאמר במכות (כ"ד ע"א) דרש [רב שמלאי] תרי"ג מצות [נתנו] למשה דוד העמידם על ז' מי יגור באהליך וכו' לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו זו מדת חסידות אבל לענין שורת הדין לא כדאמר בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"א ע"ב) א"ר הונא בר מבואעה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה אחרינא ומוקי רחיא גבי' דינא הוא דמעכב עלי' דא"ל פסקת לחיותא ולית הלכתא כותי' אלא כרב הונא [ברי' דרב יהושע] דאמר בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב מכמה ראיות חדא דר"ה ברי' דר"י הוה בתראה ואשכחן בהלכות קצובות דשדרו ממתיבתא כל היכא דתשכח אמוראי דפליגי במלתי' ותשכח בתראה דפליגי בהאי מלת אנמי הלכתא כבתראה ומסורת בידינו ו' דורות היו רבנן אמוראי ונמשכה [הוראתם] מאתים שנה רב ושמואל ור' יוחנן ור"ל היו דורות ראשונים. דו ב' רב הונא ורב חסדא. דור ג' רב נחמן ורב ששת. רביעי רבה ורב יוסף. חמישי אביי ורבא. ששית רב אשי ורבינא. ור"ה ברי' דר"י היה בדור ד' אחר פטירת ר"נ דהכי אמרי' (ב"ב ו' ע"ב) הני בי תרי [אתבר] תתאי ואמר בסופה אמר ר"נ דינא [הוא] דהא מעכב עלי' וה"מ דל [אתנו] אבל [אתנו] סתרו ובנו וכי אתנו עד כמה כוק' אמר רב הונא ברי' דר"י [כי היכא דעיילי] איסוריתא [דמחוזא] והדר מכאן שר"ה [ברי' דר"י] בדור של רבה הוי ורבה בדור [רביעי] היה וכיון שהוא אחרון הלכתא כותי'. ועוד דאמר ר"ח כרשב"ג שהוא יחיד דאמרי' (ב"ב כ"א ע"ב) א"ל רבינא לרבא לימא ר"ה דאמר כרבי יהודא דתנן בהזהב לא יחלק אדם קליות לתינוקת וכו' אפי' תימא רבנן אנא פליגנא אמגוזי וכו' ואמרי' מיתבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומתותב ר"ה ולא הוי בידי' [דרבא מלתא לפרוקי אלא לאוקמי] דר"ה תנאי הוא ור"ה ס"ל כחד מינייהו דתניא כופי' בני מבוי שלא להושיב לא חייט כו' רשב"ג אומר אף לשכינו וכו' ובברייתא אין הלכה כרשב"ג דקים לי' לר"ה ברי' דר"י כרבנן דאמרו לשכינו אין [כופין] ומש"ה אמר הא מלתא פשיטא ול"צ [למיבעי' דבר מתא אבר מתא אחריתי] מצי מעכב וכו' ובכל מקום הלכה כרבי' ור"ה ברי' דר"י ס"ל [כרבים] והלכה כמותו וכ"ש [שנפרכה] דעת ר"ח מברייתא אחרת עושה אדם מרחץ כנגד מרחץ של חבירו' (תוספתא ב"ב פ"ב). ומ"ש ראובן מושל העיר צוה ודינא דמלכותא דינא לאו כי האי אלא כגון דקטלי דיקלי ועדי גשורי אבל האי כיון [דצוה] שמעון [ישאל מורי] דינינו ונעשה כפי שורת המשפט [וראובן] לא שמע [לדברי] חבירו ותלה בגוים שימינם מלא שוחד ודתיהם עול ודיינו בגיותם דבר זה לא אמרו הק' בשמים ולא חכמי' בארץ ודבר זה רשע גזל ותרמית ובענין זה שאל רבנא טודרוס ורבי' משה בר' יהודא לפני רבי' קלונימוס ראובן שיש לו בית רחיים ורצה שמען להעמיד בית הרחיים אצלו וראובן מעכב עליו והשיב הוו יודעי' שהלכה כר"ה ברי' דר"י הלכך אם שמעון זה [בן] מבואו של ראובן אינו יכול לעכב עליו והרשות בידו לעשות בתוך שלו כמו [שהוא] עושה בתוך שלו ואם בן מבוי אחר הוא כיון שאנו אומרי' בה תיקון דין ממון הוא להקל ואנו עושי' בו לשני צדדים אם קדם [שמעון] והעמיד את הרחים אין כח [בראובן] לכופו לעקרו משם אם עד שלא העמידו באו לב"ד וא"ל ראובן עשה בתוך מבוי שלך אין מניחי' אותו להעמידו אצלו. הנה אור עולם ומומחה לרבים הורה כן כרב הונא ברי' דרב יהושע ועקר דברי רב הונא ואין לנו לעמוד על דבריו.
1