תשובות מהר"ם, דפוס פראג תשל״וTeshuvot Maharam, Prague Edition 736
א׳תשלו. ואלה דברי ר' אב"ן בפ' המקבל (בבא מציעא קט"ז ע"א) דחבל סכינא דאשכבתא פי' שהי' חייב לו דינר והי' כופר בו ומשכנו בסכינו ובעל הסכין תבעו לדין וטענו השאלתי לך סכיני תחזירהו לי והחובל השיב משכנתיך בו עד שתתן לי דינר וחייבו אביי לתת הסכין משום כי נפש הוא וכו' ואפי' לא הי' דבר שנעשה בו אוכל נפש לא היה יכול לטעון עליו כדי דמיו דדבר העשוי' [להשאיל] הוא והדינר שאתה תבעו קום עלה בדינא [והבא ראי'] וטול ואם לאו ישבע לך שבועת היסת ורבא אמר ל"צ למיקם כו' כיון דתפוס ועומד ידו על העליונה ומגו שהי' יכול לטעון לקוח הוא בידי כי טעין משכון הוא בידי נאמן ואם זה המשכון הי' דבר [שעושי'] בו אוכל נפש [חייב להחזירו] מפני כי נפש הוא חובל ומיהו א"צ לדון על הדינר כי משעה שמשכנו נתחייב לו בדינר וזה יפרע לו דינר או ב"ד ימשכנהו במשכון אחר ויתנו לזה וא"צ להביא עדי' אלא ישבע זה החובל שחייב לו דינר ויטול כדמסיק רבא דסכין דאשכבתא אינו עשוי' להשאיל ולהשכירולתרווייהו חייב להחזיר [הסכין] משום כי נפש. ודברי' העשוי' להשאיל ולהשכיר אינו יכול לטעון לא משכון ולא לקוח. ומורי פי' חבל הסכין דאשכבתא [וטען] בשעת הלואה לויתי על המשכון ואיני חייב להחזיר לו והלוה טען שלא בשעת הלואה הוי ואמר אביי כיון דעושין [בו] אוכל נפש אינו נאמן.
1