תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתכ״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 828
א׳תתכח. וששאלת [סוחרים] באו מקלונייא והביאו צמר כבשים ובאו עליהם גוים ולקחו מהם ומכרו לראובן ושמעון והלכו ראובן ושמעון ושמוהו בספינה בחשאי להוליכה אל מעגנ"ץ ובקש שמעון מראובן להוליך הצמר לשם למכור כאשר תמצא ידו וכן נעשה והוליכה ומכרה ללוי ופרע לו לוי [מקצת] מן הדמים וקבע לו זמן על השאר וכשהרגישו הסוחרי' בדבר הלכו אחר הצמר למעגנ"ץ כדי להוציא מן הלוקח וכשנודע ללוי הדבר שיחד לשרי העיר והערכאות ונייצל מידם וכשבא ראובן ללוי לגבות חובו הנשאר בידו אל נתתי שוחד בהצלת הצמר והילך השאר והשיבו ראובן מה לי לשחד וא"ל לוי שקבלת עליך לפצותו ולהעמידו בידי א"ל ראובן להד"ם ואחרי זאת תבע [שמעון מראובן] מחצית החוב שנשאר לו לראובן ביד לוי ענה לו ראובן הילך חוץ ממה שנתן לוי לשוחד בהצלת הצמר וא"ל שמעון מי צוך לקבל אחריות לפצות ולהעמיד הצמר בידו וא"ל ראובן מעולם לא קבלתי עלי אחריות לפצות להעמיד הצמר בידו. (ע"כ השאלה) נראה שהשוחד שנתן לוי להצלת הצמר יפה עשה שהציל המרובה במועט ואין לו לראובן עליו מאותו שוחד כלום שעל ראובן היה לפצות אותו צמר ולהעמידו ביד לוי דאמר בב"ב (מ"ה ע"א) מכריז [רבא] האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חברי' כו' דינא הוא דמפצי ליה כו' ואפי' אמימר דפטר לא אמר אלא בסתם גוי אשר פיהם דבר שוא אבל היכא דידיעא מלתא דגוי קושטא תבע ודאי איבעי לי' לפצויי. ומה [שטוען] ראובן שלא קבל עליו אחריות אין בכך כלום שאלו א"ל ראובן ללוי בשעת משא ומתן הוי יודע שאיני מקבל עלי שום אחריות מצמר זה שאני מוכר אז הי' טענתו טענה אבל בסתם לא נפטר ראובן מלוי דקיי"ל פ"ק דב"מ (ט"ו ע"ב) אחריות ט"ס בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר הלכך לא מצי פטר נפשי' הלכך אם יש עדי' ללוי כמה נתן בהצלת הצמר לשוחד מוטב ואם לאו ישבע כמה נתן ויפטר וכיון שנפטר לוי מראובן גם הוא נפטר משמעון [בולא] כלום.
1