תשובות מהר"ם, דפוס פראג תת״לTeshuvot Maharam, Prague Edition 830
א׳תתל. ראובן נתן לשמעון פרקמטיא באשראי והראה ממנו חפץ ללוי ויהודה למוכרו להם וראובן עומד שם ואמר שמעון ללוי ויהודה תנו כסף לזה ראובן והלך ראובן לדרכו וסחרו לוי ויהודה עם שמעון א"ל שמעון הכסף שאני [אמרתי] אליכם לתן לראובן [אל תתנו] אלא לי בידי בא ראובן ותובע הכסף מלוי ושמעון גם הוא תובע מהם כמו כן כי אמר אחרי שאמרתי לכם [לתנו לראובן] אמרתי שלא לתנו הדין עם מי. ועוד יורינו רב ראובן נתן פרקמטיא לשמעון בשאראי עד זמן פלוני בתוך הזמן בא ראובן אצל שמעון ובקש ממנו להחזיר לו מכירתו כי אמר רואה אני שהפרקמטיא אינה מתבקשת כל כך ולא תוכל לפרוע [בזמנו] ולא אבה להחזיר לו אבה עד אשר א"ל קח הצינ"ברש של בכר"ונש והמותר פרע [לי] ונתרצה שמעון בדבר והחזיר לו כל השאר ועתה תובע [ראובן ואמר תן] לי הבכר"ונש כי אמר אנוס הייתי והטעתיך הדין עם מי. כך דעתי נוטה שלא קנה ראובן הסף מלוי ויהודה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ופלוגתא [היא] ביבמות (צ"ג ע"א) וקידושין (ס"ב ע"א) מיהו קיי"ל דאין אדם מקנה כו' הלכך דבריו של שמעון קיימי' וגובה כספו מלוי ויהודה. ועל דבר הבכר"ונש נראה דזכה שמעון במה שבידו וכי האי לא [שייך אונס דידע ראובן] דלא מטי זמן פרעון של [שמעון] וכיון דאמר קנה לך קנה ותו לא צריך דאיתנהו ברשותי'.
1