תשובות מהר"ם, דפוס פראג תת״מTeshuvot Maharam, Prague Edition 840
א׳תתמ. וששאלת יש בני אדם החשודים על השבועה ומאחר שמשביעי' אותו שבועת היסת ומקללין לפניו ואינו מודה מהו להחרים ולקלל עוד על דבר זה עד זמן מרובה כדי שיפחד ויודה. נראה כיון שגזירה זו במקום שבועה אוקמא לא מצינו נשבע וחוזר ונשבע דכתי' שבועה ד' תהיה בין שניהם ולא [שבועות] ואם הוא חשוד הפכן השבועה על שכנגדו אבל להשביעו אחר השבועה לא. ופעמים שאיסור הוא דאמר מר (שבת צ"ז ע"א) החושד בכשרים לוקה בגופו וזה שמא נשבע על האמת ואתה חושדו על השקרץ ועוד מיחזי כמאן דנקיט בכובסי' דלשבקי' לגלימא (שבועות מ"א ע"א) שאדם חשוב הוא [וזילא] ביה מלתא לאשתבועי' כל יומי ולהתקלל ופעמים שאדם מתיירא ירא אפי' מקללת חכם סבר שמא קללת חכם אפי' על תנאי היא באה ופורע שלא כדין ומשיב מה שלא גזל מפני הבושת שמתבייש בכל יום הלכך [לא] לקלל ולא לגזור אלא פעם אחת [כשבועה] ואי כפר יהא דינו מסור לשמים ליפרע ממנו. [והאינו שומע] על חרמות של קהל ושל ב"ד [חשוד] משוינן ליה ואי מחוייב שבועה [לא] מהפכינן דתקנתא לתקנתא לא עבדי' וכעין זה תמצא בנייר בשבועת הועתק ממרדכי של ה"ה מהרר"ה טרויס זצ"ל בשם מהר"ש זלה"ה ומתחלת תשו' מר' שמשון שנים שנשבעו זה לזה וכו' ע"ש.
1